הצ'רקסים

 

הצ'רקסים שהגיעו לאזור אוסלמו. (היו ידועים כחיילים טובים ומאוחר יותר העת'מאנים הביאו אותם לאזור א"י כדי להשקיף על הבדואים. הצר'קסים באו לאזור, התיישבו והצאצאים שלהם נותרו באזור הצפון.)

 

  • ברקוק (1382-1399) – אחרי 40 שנים של חוסר יציבות, זה מצליח לייצב את השלטון.
  • ברסבאי (1422-1438) – היה חמדן וערמומי, אך התמודד עם המשבר הכלכלי. הוא הפך את המדינה למונופול בתחומים רבים, בין היתר לוקח את הסוחרים הבינלאומיים (ישבו בים האדום, והאוקיינוס ההודי) והפך אותם לפקידי ממשלה. אפוא העלים את המסחר הבינלאומי. כאשר נראו ניצנים של כלכלה חדשה ביחד עם מהלכים תרבותיים במאה ה-16 באירופה, ותפקיד הבורגנות החדשה באירופה, במדינות האסלאם התבטלה העצמאות והבורגנות המקומית, ואפוא בעלת השלכות רבות על הכלכלה העתידית.
  • קאיטבאי (1468-1492) – תגובתו למשבר ולאתגר העת'מאני היה חזרה למקורות, למסורות ו"השבת עטרה ליושנה".
  • קנצוה אלע'ורי (1501-1516) – האחרון ש"התפכח" להבין את המצב הנתון, ונלחם נגד העת'מאנים כאשר הצ'רקסים לא היו מוכנים, והובס על ידיהם.

 

בתקופה זו, הצ'רקסים הגיעו עם שפה משלהם ששונה משפות האזור. הם למדו תורכית במדינה הממלוכית. קיימים משברים כלכלים ופוליטיים מתמשכים – ייתכן כתוצאה מהמגיפות. יש לא מעט מאבקים בין שליטים למפקדים בכירים על מנת לשים ידם על השלטון. בשל המשברים, הצבא היה פחות מאומן, הובאו ממלוכים בגיל יותר מבוגר, ואפוא הפנימו פחות את הערכים המקומיים, משום כך היו פחות ממושמעים. העולם משתנה –  בתקופה זו גם נתגלתה אמריקה, דבר שהשפיע על המתרחש באזור. התפתחות הנשק החם הייתה אירוע מכונן בתקופה. לממלוכים לא היה אויב חזק בתקופה זו, ושוב, למזלם, עד בואם של העת'מאנים בראשית המאה ה-16, אף אחד לא היה מספיק חזק לבוא לקחת את השלטון מהם – לא מחוץ (מזרח / מערב) ולא מבית (התנגדות מתוך המדינה).

 

שקיעת המדינה

  • שקיעה יחסית
  • משבר כלכלי מתמשך
    • מחסור במזומנים (תוצאה של בזבזנות, מגיפה שחורה וכו') –
    • "הלאמת" המסחר הבינלאומי – בתקופתו של ברסבאי
    • מיסים גבוהים
    • פגיעה בחקלאות
    • השלכות שליליות של שיטת האקטאע – בגלל תמותות כתוצאה מהמגיפה, יש תחלופה של בעלי אקטאעות, דבר שפוגע בשיטה. כמו כן המיסים הגבוהים וההזנחה של האדמות טרם לפגיעה בשיטה.

 

השפעה על הצבא

  • כוח אדם מצומצם ופחות מאומן
  • חוסר יציבות: מהומות של החיילים הפשוטים וקרבות בין קצינים
  • פחות מוכן למלחמה

 

שאלת הנשק החם

העולם משתנה, ודברים מתחילים להתחבר: הפורטוגזים מצליחים להגיע לאוקיינוס ההודי, מגיעים לעולם חדש, והעושר הרב מעולם זה מתחיל לזרום. עולה השאלה כיצד התמודדו עם כך הממלוכים?

איילון במאמרו טוען כי הממלוכים כשלו בהבנת התפתחות זו. בנוסף לבעיית משאבים באזורם, הייתה בעיה תפישתית – הממלוכים לא יכלו לוותר על הרעיון של "עידן הפרשים" והשימוש בנשק קר (חץ וקשת). הממלוכים זלזלו ולעגו בשיטה החדשה, אך התגאו בעובדה שהם מסוגלים לרכוב על סוסים. הממלוכים הרגישו שברגע שהם יוותרו על גאוותם, הפרשות, הצורך בהם יפסק. הייתה מגמה ברורה של היחלשות מעמד הפרשות והחץ-וקשת, ואפוא היחלשות של הממלוכים לעומת העת'מאנים לדוגמה, בשל חוסר יכולתם לתפוש כראוי את ההתפתחויות האזוריות ולשלב את הנשק החם בצבאם.

 

הממלוכים הביאו במדינתם מידה לא מבוטלת של יציבות לאזור, מול המונגולים והצלבנים. הם הגנו על תושבי האזור מפני מסעות המונגולים ופלישותיהם, וכמו כן הדפו את הצלבנים. הממלוכים היו פטרונים גדולים של בנייה ופיתוח הנוף האסלאמי, וכן של הלמדנות בתחומי מדעי הדת (פיתוח של מוסדות דת רבים), והייתה כתיבה היסטורית עשירה ורחבה בתקופה זו. גם בתחומי המדעים הייתה התפתחות בתקופה זו, וכן בתחומי האומנות.

 

בעזרת מפקדי אוכלוסין מהאימפריה העת'מאנית במאה ה-16 ניתן ללמוד רבות על סטטיסטיקות דמוגרפיות של המדינה, אך קיימים גם מפקדים מסוג אלה מתקופת המדינה הממלוכית. ידוע כי באזור א"י הייתה תופעה רחבה של התאסלמות. השינוי האסלאמי בנוף היא נגזרת מאותה התאסלמות נרחבת, וניכרת התודעה המוסלמית המובהקת של הממלוכים, ובנוסף לתמיכתם במוסדות הדת, ניתן להסיק על המגמה הברורה של התאסלמות באזור.

 

אזור החוף הסורי-ארצישראלי נחלש רבות. הוא יושב על ידי נוודים מעמים שונים, וישנה היחלשות דמוגרפית באזור זה, במיוחד של האוכלוסייה הכפרית.  הנוודים התחזקו, והייתה הידרדרות של הקרקעות החקלאיות. במאה ה-19, האימפריה העת'מאנית הכניסה "אפנדים" שייקחו לידם את הקרקעות.

 

להשפעתה של המדינה הממלוכית, בראשותו של ביבארס, על האזור, ישנן השלכות (בעיקר דמוגרפיות – מדינת ישראל וכד') עד עצם היום הזה.

עוד כתבות מעניינות:

הפרדיגמות הפונקציונאלית

הפרדיגמות השונות הן מסגרות שבתוכן תיאוריות רבות. תיאוריות אלו נעות על צירים בין הפרדיגמות. ישנה הבחנה בין ארע הפרדיגמות המרכזיות: פונקציונליזם, קונפליקט, אינטראקציה סימבולית, הבניתית.

'המופע של טרומן'

התיאוריה של גופמן מתחילה מפרטים שנמצאים באינטראקציה, ותו"כ הם מייצרים את החברה שבתוכה הם פועלים. בגישה זו אין מציאות שנמצאת מחוץ לפרטים, אלא אינטר סובייקטיבית

איך ההוויה מייצרת תודעה?

    תשתיות ומבנה על טענתו של מארקס הייתה שהחברה מעוגנת על תשתית כלכלית. מעל התשתית צומח בניין-העל האידיאולוגי המורכב מכל ההיבטים התרבותיים והפוליטיים. כל

הגישות הקונפליקטואליות

    בתוך הפרדיגמה יש תיאוריות שביניהן יש סתירות מסוימות – לא חייבת להיות הסכמה מוחלטת. התיאוריות מסכימות בעיקר על ראייתה של החברה כזירה של

פוזיטיביזם מול פרשנות

פוזיטיביזם מול פרשנות: הפוזיטיביזם טוען שכל הכרה אמיתי מבוססת על ניסיון שעובד דרך החושים, כלומר, ידע 'חושי' הוא ידע שנצבר כחוויות וכך נצבר ניסיון, הרי