מושגי ייסוד לצבא הממלוכים

  • מהלכים דיפלומטיים (בעיקר עם אורדת הזהב, באזור דרום רוסיה והקווקז) – המונגולים של הצפון והמונגולים של איראן (האילח'אנים) כבר היו בעימותים על טריטוריה, מיסים וכו'. המונגולים של אורדת הזהב החלו להתאסלם, והיה אפוא מכנה משותף עם הממלוכים.
  • הבטחת הספקת ממלוכים צעירים (יחסים עם הביזנטים ששלטו על הבוספורוס וגנואה המתעצמים, וכן עם המונגולים של אורדת הזהב) . מביאים גם את הבנים וגם את הבנות (על מנת להבטיח נשים לעתידם)
  • הסדרת היחסים עם הבדואים של סוריה – משום שהיו באזור הגבול, היה צורך להגיע איתם להסדר. לכן, הוענקו להם אדמות, תארים, כסף ואלה שולבו במערכת הממלוכית השלטונית.
  • "שיקום" הח'ליפות (סוגיית הלגיטימציה): קסים אמיר אל-מאמנין – ב-1261 נמצא אדם בצפון סוריה שטען שהוא מבית עבאס. הוא הובא לקהיר, נשבעו אמונים לו והוא מונה לח'ליף, אך זה מעביר את כל סמכויותיו לביברס. אפוא, ביברס חיזק את הלגיטימציה של שלטונו גם מבחינה מוסלמית, דבר שאפשר לביברס לדוגמה לגבות מיסים מתושבים מוסלמים.
  • אסטרטגיה באזור הסְפר – הייתה חשיבות אסטרטגית נכונה. הרעיון היה שאם המונגולים באים, מקפיצים את הצבא הנייד הגדול – זה המענה האמיתי. דאגו לא לפזר יותר מדי חיילים.
  • שיקום מבצרי הגבול ופנים הארץ, הרס החוף ("הממלוכים והעוצמה הימית" – דוד איילון)
  • התוקפנות נגד הצלבנים – הממלוכים תוך כמה שנים לאחר עלייתם לשלטון יוצאים מגדרם לכבוש שטחים צלבנים (תל ארסוף, צפת וכד'). ישנה סברה כי הממלוכים למדו די מהר על הקשרים בין המונגולים האיראנים לבין הצלבנים, וידעו שהמונגולים עושים מאמץ לגייס תמיכה מהמערב. הממלוכים הבינו כי הם לא מסוגלים להתמודד מול הצלבנים ומול המונגולים בו זמנית. לכן, הממלוכים רצו להקטין את רשת הקשר הזו, על ידי כיבוש שטחים וצמצום השליטה של הצלבנים והמונגולים באזור.
  • הרפורמה במערכת המשפט – חיזוק המערכת השלטונית בכלל. ביברס החליט שהוא לא מרוצה מסמכות מוחלטת בידי השאפעים, ולכן החליט לפזר את האחריות השיפוטית בידי כל 4 האסכולות.

 

מושגי ייסוד לצבא הממלוכים

  • חֻ'שְדַאשִיַּה – הממלוכים (אחד לשני) של אותו אֻסתאד' (פטרונם)
  • אַמִיר / אֻמַראא – קצין, מפקד. גם לאמראא' היו ממלוכים משלהם.
  • אִקְטַאע – חלוקת האזורים, המפקדים גבו את המיסים ישר מידי החקלאים.
  • הממלוכים של הסלטאן (אל-מַמאליכ אל-סלטאניה) – נחשב עמוד השדרה של המדינה, ומשם יצאו רוב המפקדים העתידיים.
  • הממלוכים של האמירים
  • חַלְקַה – יחידה, עוצבה. חוליות (שרשרת). מעגל (ככה"ן של חיילים). עוצבה שלישית בחשיבותה, של חיילים פרשים שאינם הממלוכים של הסלטאן או האמירים, אלא קבוצת ממלוכים של גורמים נחותים יותר (או מפקדים לשעבר)
  • וַאפִדִיַּה
  • אַוְלַאד אלנַאס – הבנים של הממלוכים. חלקם הפכו להיות מלומדים, סוחרים, אנשי מלאכה. חלקם נשארו בצבא, אבל במעמד נחות יותר.
  • אל-בֻּרְגִ'יַּה (של קלאוון) – המגדלים, שם שוכנו הממלוכים של קלאוון.

 

ומה עם הצלבנים?

שאלת החרבת החוף

הממלוכים קבלו החלטה בריש גלי להחריב את כל החוף. דבר זה קשור ביחסם של הממלוכים לים. איילון מציע כי היכולת להעמיד כוח ימי באזור הייתה נמוכה ביותר. ייתכן ומדובר בחומר גלם, וכן במצב הכוחות הימיים באזור (כוחות ימיים שונים). איילון מציע כי הכוחות שהגיעו מאזור מרכז אסיה והיו פרשים, סלדו מהים. פרופ' עמיתי מציע כי הממלוכים הבינו כי אי אפשר לעשות הכל עם המשאבים שהיו בידיהם, והרי שעליהם לנצל את הכסף היטב. הממלוכים אפוא החליטו להשקיע את הכסף בניידות ובקשתות, על מנת להתמודד מול המונגולים והצלבנים. הממלוכים "ויתרו מראש" על הניסיון להקים כוח ימי. הניסיון היחידי לערוך פשיטה ימית על קפריסין נכשל כישלון נחרץ.

הממלוכים הבינו שאם אינם יכולים להגן על החוף, ואם הצלבנים עומדים לעשות דרכם ולנחות בחופיהם, הם החליטו לא להשאיר מוצבים ומקומות אחיזה בחוף שהצלבנים יוכלו להשתלט עליהם. לכך היו השלכות שליליות: הייתה הידרדרות של האוכלוסייה, ולא היו ערים / יישובים מרוכזים.

 

דברי אבן אלנפיס

אבן אלנפיס היה רופא וחוקר, והיה מהראשונים שכתב על מחזור הדם. הוא היה הרופא האישי של ביברס והיה פילוסוף, ונחשב לדמות מרכזית בארצות האסלאם של ימי הביניים. הוא כותב את הדברים הבאים על ביברס בספר פילוסופי:

“This country was very far from that land which those infidels (= the Mongols) had conquered, but [then] it became their neighbor.  And thus, the people [of this country] had to fight [the infidels] and resist them.  In order to do so, they had to obtain two things: a large army and a brave sultan [to lead them]. Without this, it is impossible to fight these infidels with all of their conquests over the many lands, and their numerous men and armies.”

 

רואים אפוא כיצד האליטה האזרחית המוסלמית מתמודדת עם העובדה שמי ששולט עליהם הם תורכים, עבדים לשעבר. עם זאת, הם רואים כי ממלוכים אלה עושים את העבודה ומגנים עליהם מפני הצלבנים והמונגולים.

 

ואחרי ביברס?

  • ביברס נפטר בשנת 1277, ומשאיר אחריו מדינה מסודרת, חזקה, בעלת אידיאולוגיה, וממשיכיו ידעו לנצל זאת היטב.
  • 1279-1277 בנו אל-מלכ אל-סעיד ברכה ח'אן (Berke Khan) – עולה לשלטון, היה מוצלח, אך הורידו אותו די במהירות.
  • 1290-1279: שלטונו של קלאוון (Qalawun) – המשיך את המדיניות של ביברס (כיבושים – טריפולי וכד', לחימה מול המונגולים, חיזוק המערכת השלטונית). קלאוון נפטר עם הגעתו לעכו לאחר שהחליטו לכבוש אותה.
  • ב-1281 היה קרב גדול וקשה באזור חמץ בסוריה, ולא ידעו מי ינצח. לבסוף, הממלוכים ניצחו את הצלבנים.
  • בנו אל-מלכ אל-אשרף ח'ליל בעקבותיו – מוציא לפועל את תוכנית של אביו, הוא שולט לתקופה קצרה של 3 שנים, אך היה נמרץ ותכליתי ביותר. הוא כבש את עכו, חיסל את הצלבנים, כובש מהמונגולים מבצר באנטוליה. כמו כן, היה הוא בעל תוכניות גדולות (לכבוש את בגדאד), אך גם הוא התעמת עם הממלוכים הבכירים, ונרצח על ידיהם.
  • כיבוש עכו וחיסול המדינה הצלבנית: 1293
  • 1310-1293: 17 שנה של חוסר יציבות – מפקדים בכירים שפועלים מאחורי הקלעים. כמה סלטאנים מקרב המפקדים שלא מחזיקים מעמד.
  • 1299 – המונגולים הצליחו להביס את הממלוכים בקרב בדמשק. למשך כמה חודשים, המונגולים הצליחו להשתלט על סוריה, אך הממלוכים בסופו של דבר הצליחו לקחת בחזרה את השלטון.
  • 1310: עלייתו השלישית של אל-נאצר מחמד בן קלאוון – כבר הועלה פעמיים לשלטון כבובה, אך גם הורד. ב1310 הוא עולה פעם נוספת לשלטון, אך מצליח להשתלט עליו ולשלוט באופן אמיתי לתקופה של כ-30 שנים.

עוד כתבות מעניינות:

הפרדיגמות הפונקציונאלית

הפרדיגמות השונות הן מסגרות שבתוכן תיאוריות רבות. תיאוריות אלו נעות על צירים בין הפרדיגמות. ישנה הבחנה בין ארע הפרדיגמות המרכזיות: פונקציונליזם, קונפליקט, אינטראקציה סימבולית, הבניתית.

'המופע של טרומן'

התיאוריה של גופמן מתחילה מפרטים שנמצאים באינטראקציה, ותו"כ הם מייצרים את החברה שבתוכה הם פועלים. בגישה זו אין מציאות שנמצאת מחוץ לפרטים, אלא אינטר סובייקטיבית

איך ההוויה מייצרת תודעה?

    תשתיות ומבנה על טענתו של מארקס הייתה שהחברה מעוגנת על תשתית כלכלית. מעל התשתית צומח בניין-העל האידיאולוגי המורכב מכל ההיבטים התרבותיים והפוליטיים. כל

הגישות הקונפליקטואליות

    בתוך הפרדיגמה יש תיאוריות שביניהן יש סתירות מסוימות – לא חייבת להיות הסכמה מוחלטת. התיאוריות מסכימות בעיקר על ראייתה של החברה כזירה של

פוזיטיביזם מול פרשנות

פוזיטיביזם מול פרשנות: הפוזיטיביזם טוען שכל הכרה אמיתי מבוססת על ניסיון שעובד דרך החושים, כלומר, ידע 'חושי' הוא ידע שנצבר כחוויות וכך נצבר ניסיון, הרי