מתי מתעוררת התודעה הסוציולוגית?

 

הכניסה למרחב חברתי תרבותי חדש עושה אותי להרבה יותר מודע סוציולוגית. חוויות קשות בצבא, גירושין, אובדן, אבל. אירועים משבריים שוברים את המובן מאליו. תרמילאות. ישראלים לדוגמא פחות ערניים לסביבה כי הם  מטיילים יחד עם ישראלים אחרים. לצורך העניין התודעה הסוציולוגית של תרמילאים ישראליים פחות מפותחת, כביכול הישראליים לוקחים את הישראליות שלהם לתוך התרמיל ("לוקאליות נודדת"). עוד דוגמא: מהגרים, הסוציולוגים הטובים ביותר. הם נכנסים לתרבות ולחברה חדשה. שום דבר לא מובן מאליו עבורם, חייבים ללמוד את החברה מחדש. סוציולוגים מעצם ההגדרה. הרבה סוציולוגים בהיסטוריה היו מהגרים וגם יהודים (חיים בקבוצת מיעוט).

המחקר הסוציולוגי

ה"מתודה", הכלי המחקרי בסוציולוגי, באה לפתח את הדמיון והתודעה הסוציולוגית שלנו ולשכלל אותה כדי להשתמש בה.

במה שונה הסוציולוג מהמהגר/התייר וכו'? התובנות החברתיות שלו מבוססות אמפירית. הוא בהשוואה לאחרים חייב לבסס את התובנות שלו ואת הפרשנות שלו על מחקר אמפירי.הסוציולוגיה היא שדה מאוד מגוון מבחינת המתודות שלה. סטטיסטיקה, תצפיות, ניתוח טקסטים ומסמכים היסטוריים, ניתוח סרטים, שאלונים… מגוון שיטות רחב.

ניתן להפריד בין שתי גישות מאוד ברורות:

מחקר כמותני – מחקר שהרבה יותר דומה למחקרים במדעי הטבע. מחקר שמנסה לכמת גם את שיטות המחקר ואת הממצאים.מתיימר להיות מחקר אובייקטיבי ולהתחקות אחר המחקר במדעי הטבע. המחקר הדומיננטי בסוציולוגיה.גם החוקרים הכמותניים יעידו שאי אפשר לחקור מציאות חברתית כמו שחוקרים מציאות חומרית (כמו במדעי הטבע). המרכיב האובייקטיבי תמיד "מתלכלך". אבל עדיין הם ישאפו לאובייקטיביות והם יטענו שהם עושים מחקר אובייקטיבי.

מחקר איכותני– דומה למדעי הרוח. שיטות "רכות", פרשניות, והרבה פחות שיטות עבודה סטנדרטיות. לעומת הכמותניים, נקודת המוצא שלהם היא שמראש לא ניתן להיות אובייקטיביים, החוקר תמיד טבול ונטוע בתוך ההקשר החברתי שבתוכו הוא פועל ולכן אין להם יומרה להיות אובייקטיביים או לנסח חוקים ולתת הסברים כמו החוקרים של מדעי הטבע.

יש שיגידו שהיומרה לאובייקטיביות היא אחת מהפרקטיקות של הסוציולוגיה להאדיר את כוחה, להעמיד אותה כמקור ידע נעלה יותר ממקורות ידע אחרים לא מדעיים.

 

חזרה על המחקר הסוציולוגי

עם הזמן הניסיון לחקור את העולם באופן מטריאליסטי (פוזיטיביסטי) כמו במדעי הטבע – נחל כישלון, הובן שלא ניתן לחקור את החברה כמו במדעי הטבע.

עם הזמן התפתח מחקר כמותני שמשתמש בכלים סטנדרטיים ופורמאליים – קרוב יותר למדעי הטבע.

סוג המחקר השני – האיכותני, משתמש בשיטות רכות יותר, אין לו יומרה לנסח חוקים והסברים סיבתיים אלא לפרש את המציאות ולהבין אותה. סוג זה קרוב יותר למדעי הרוח.

יותר מזה, החוקרים האיכותניים סקפטיים מאוד וחשדניים מאוד ליכולת של חוקר להיות אובייקטיבי. במקום לנסות להיות אובייקטיבי ולנטרל את החוקר, החוקר הוא כלי המחקר המרכזי, הוא זה שצופה ומראיין, ולוקחים בחשבון את האישיות של החוקר ואת הנטיות התיאורטיות שלו, פורסים בצורה מפורשת וזה חלק מהפרשנות וההסבר של המחקר. כך הקורא מבין מראש שאין כאן יומרה להיות אובייקטיבים אלא ניסיון לתת פרשנות והסבר על המציאות החברתית אך זה הסבר חלקי, לא גורף, לא היחיד.

עדנה היא חוקרת איכותנית. לפיכך מרבית החומרים שנקרא בשיעור יישענו יותר על עבודות איכותניות.

הזיקה בין מחקר לשדה–שדה = הסביבה הנחקרת עצמה. כדי שהחוקר יהיה אובייקטיבי לחלוטין הוא צריך להיות זר לסביבה.הזרה. היה ניסיון להפריד בין המחקר ובין השדה, כך התפתח דימוי של האוניברסיטה כ"מגדל שן", מנותק מהשדה: מהסביבה האמיתית. התפתחה ביקורת חוקרים שהיו מנוכרים מהשדה עצמו. עם השנים התפתחה הבנה שלא ניתן לנטרל את השקפת עולמם של החוקרים, וכך התפתחו פתרונות שונים לקשר בין שדה למחקר. אין כאן תשובה חד-משמעית, ויש חוקרים שונים עם תשובות שונות. עדיין יש חוקרים שבאים ואומרים שהכוח שלהם הוא דווקא בזה שהם מנותקים מהשדה ולכן הם אובייקטיבים ונטולי אינטרסים ישירים. לכן המחקר שלהם יותר "רציני". מאידך יש חוקרים שמעורבים לגמרי בשדה, זה נקרא מחקר פעולה. החוקר עוסק בהתערבות ישירה בתוך השדה ומתוך זה הוא גם חוקר .

  • האבחנה החשובה של מקס ווברעסק רבות בקשר בין המחקר לשדה. וובר אומר שיש להבחין בין מה שאנחנו אומרים על חברה לבין הערך שעומד מאחורי האמירה ומה צריכים לעשות איתה.האבחנה בין לפרוט את מה שקורה לבין להעריך ולהחליט מה לעשות עם התובנות.היום חוקרים רבים לא מקבלים את האבחנה הזאת –רוצים גם לחקור וגם להגיד מה לעשות עם התובנות שלהם. כמו חוקרים פוליטיים.בנוסף גם אנתרופולוגים – שואפים לשנות תוך כדי מחקר, מאוד אקטיביסטים.

יש כאן בתוך הקהילה קולות שונים, אין אמירה חד-משמעית. כל חוקר צריך לבוא ולומר איפה הוא עומד ולהיות כן מספיק כדי להודות שקשה להיות אובייקטיבים כשחוקרים חברה.

 

 

החינוך ממבט סוציולוגי: המשימות החברתיות הגלויות של החינוך

 

הסוציולוגים של החינוך מסכימים על שני דברים – שתי משימות חברתיות גלויות לחינוך.

  • להעביר ערכים ומורשת חברתית.
  • לצייד במיומנויות ובמשאבים כדי להשתלב בחברה הבוגרת.

 

איך כל סוציולוג מסביר, רואה, מפרש – שונה מאוד. יש ריבוי גדול, אפשר להסביר את זה על סמך האידיאולוגיה של החוקר על המציאות החברתית. במילים אחרות, את מגוון המחקר הסוציולוגי אנחנו יכולים לחלק ל-3 פרדיגמות תיאורטיות.

עוד כתבות מעניינות:

היבטים מבניים בתכנית הלימודים

מה שקורה היום בחברה הישראלית היא שהמאבק הוא לא כ"כ בין קבוצות שוליות לתכנית הלימודים הפורמאלית, אלא דווקא בין הקבוצות הדומיננטיות יותר והמדינה לגבי תכנית

תהליכים מרכזיים

אנחנו מציגים כאן תמונה יחסית סדורה, המציאות יותר מורכבת. יש סקציה שלמה בביה"ס לחינוך שנקראת מנהל בחינוך שעוסקת בכל התחומים הללו. תהליכים מרכזיים שמשפיעים על

דפוסי משפחות חד-הוריות

גם אם החברה הישראלית מאוד משפחתית לעומת חברות אחרות, בשנים האחרונות המשפחתיות בישראל, לפי מדדים אלו, נחלשת. גיל נישואין חציוני 1990 לעומת 2010 נראה בבירור

משפחה: מגמות של שינוי והמשכיות

  Schwartzעד שנות ה-90 משפחות שנשים היו משכילות יותר מבני זוגן היו מועדות יותר לגירושין, כלומר השכלה גבוהה של נשים הייתה מדד לנבא גירושין. משנות