סלטאן

 

  • חלוקה ממוסדת בין השלטון הפורמאלי – הח'ליף (de jure) לבין השלטון המעשי – המנהיג הסלג'וקי, הסלטאן (de facto). חלוקת האחריות הייתה מתוכננת היטב. ניתן לראות את המיסוד הסופי של החלוקה בין השלטון המעשי לשלטון הפורמלי (אמיר אלאמראא' סביב 861). ניכרת כאן מידה רבה של הגות פוליטית בתקופה זו.
  • פחות או יותר עם בואם של הסלג'וקים לבגדאד בשנת 1055
  • אין לראות את החלוקה בין ח'ליף לסלטאן כחלוקה בין שלטון דתי לשלטון חילוני (ולא דומה לחלוקת "השלטון" בין אפיפיור לבין קיסר באירופה).
  • הפירוש המילולי: סלטאן (מארמית) = שלטון; לאחר מכן האיש המגלם את השלטון
  • הסלטאן פעל בשם הח'ליף, וזה קידם את מעמדו.

 

מיסוד המדינה הסלג'וקית

  • הבעיה: מה שהיה מתאים לערבה ולראשי קבוצות שבטיות כבר לא מתאים כששולטים על טריטוריה ענקית עם אוכלוסיה כפרית ועירונית גדולה.

הפתרון:

  • הרחקת התורכמאנים מהזירה המרכזית, משום שראו לדוגמה בקרקעות חקלאות כקרקעות מרעה; החלפתם ע"י עוצבה גדולה של עבדים צבאיים תורכיים (ע'לאם/ע'למאן) [אגב, המתח בין צבא שבטי לצבא קבע יאפיין את תולדות איראן במאות השנים הבאות.] התורכמאנים בחלקם הגדול עוברים לאזרביג'אן – אזור מספיק קרוב שיוכלו לקרוא להם, מספיק רחוק שלא יהוו מטרד לאוכלוסייה המקומית, ואזור רווי שדות מרעה.
  • חיפוש אחרי מקורות מימון לצבא קבע. אימוץ שיטת האקטאע
  • הקמת מערכת מינהל רציני – כדי שגביית המיסים, העברתם וניהול המדינה יתבצעו בצורה אופטימאלית.

למעשה, מדובר באימוץ של השיטה הע'זנוית, המשטר המסודר והפקידות המסודרת.

 

"מנכ"ל" המדינה הסלג'וקית

  • נִטַ'אם אלמֻלְכּ (אבו עלי חסן בן עלי טוסי) – שמו ניתן על שם תפקידו, "ארגון המדינה"
  • סיאסֶת-נאמֵה (سياست نامه) (סיאסה לא במובן של פולטיקה אלא כ – statecraft): "ספר אומנות המינהל"). לא ידוע כמה קובץ זה ייצג את ההלכה למעשה. ישנה מידה מסוימת של תיאור המצב כפי שהוא, אך גם קיימת פה תקווה רבה ושאיפה, ולאו דווקא עובדה קיימת.
  • הקמת מדרסות (מדרסה/מדארס) והפצה של האסלאם הסוני (בימי הביניים – מכללה ללימודים גבוהים, בדגש על 'משפט'). מימי הסלג'וקים, העלמאא' גם הועסקו במדארס. ייתכן וזה היה במטרה להתחרות באלאזהר במצרים.
  • נרצח בשנת 1092 ע"י החשישיון

 

ממשיכים מערבה

לאחר חלוקת תפקידים, הייתה התמסדות כלשהיא, והתעורר רצון וצורך "להמשיך הלאה" ולפעול מול האיום הפאטמי.

  • רצונו של הסלטאן לחסל את הפאטמים – היו אויב הייחוס של הסלג'וקים.
  • סביב 1070 כניסת גורמים שבטים תורכמאנים לסוריה וא"י בכמויות קטנות שישהו באזור ויאחזו בו במידה כלשהיא. בעקבותיהם שלטון סלג'וקי ישיר בכל האזור (כולל ירושלים) –
  • התורכמנים באזרביג'אן ומזרח אנטוליה

 

קרב מנזיקרט

  • Manzikert / Malazgirt
  • Byzantine Emperor: Romanus Diogenes
  • Sultan Alp Arslan – היה באזור צפון סוריה בתחילתו של קמפיין נגד הפאטמים. די בתחילתו של הקמפיין, הוא מתבשר שכוחותיו התורכמנים נמצאים תחת איום הקיסר הביזנטי שמחליט לנסות לשים קץ לאיום השבטים התורכמנים. הקיסר הביזנטי יוצא במתקפה נגד התורכמנים באזור אנטוליה ומפר את הסטטוס קוו שהיה קיים בין הביזנטים לבין הסלג'וקים, שלא חשבו שקרב זה יסתיים בכיבוש.
  • 1071(role of the ghilman) – יש התנגשות בין שני כוחות גדולים. הצבא התורכי מורכב מגורמים שונים (תורכמנים, ארמנים, שכירי חרב), הצבא הביזנטי היה עצום. משני הצדדים היו עריקות, והייתה אנדרלמוסיה רבה בקרב. נאמר כי מי שנשאר והכריע את הקרב לטובת הסלג'וקים הם הע'למאן, אותם ממלוכים. בקרב זה גם נשבה האמפראטור, והקרב הסתיים בתבוסה מוחלטת עבורם. מערך ההגנה של הביזנטים התפורר, והשבטים התורכים אפוא התחילו לחדור אל תוך אנטוליה. ניתן לדבר בפעם הראשונה בכיבוש מוסלמי של אנטוליה על ידי חדירה והתיישבות (התמקמות) של מוסלמים נוספים (ערבים, פרסים).
  • Lake Van – מזרח תורכיה (של היום)
  • The Birth of Turkeyתהליך ארוך מבחינות פוליטיות, חברתיות, כלכליות. עד 1071 לא היו אוכלוסיות תורכיות רבות.
  • Turkification/Turkization תהליך זה, הכלל גם איסלום והטמעת השפה התורכית, המשיך עד המאה ה-20.

ניתן לסכם כי בעקבות מאורע זה, שהתחיל בנפילת מערך ההגנה הביזאנטי באנטוליה, דבר שאפשר לשבטים תורכים לחדור פנימה, ויביא את הפיכתה של אנטוליה לתורכיה. כמו כן, הווה אירוע חשוב ומכונן בהשתלבותם של הממלוכים בלחימה, המכשיר את הקרקע לביסוס אחת האימפריות החשובות — העת'מאנית.

 

שקיעת הסלג'וקים

המדינה הסלג'וקית הייתה חזקה ומרשימה, אך לא הגיעה למצרים. היא הצליחה להגיע לסוריה וארץ ישראל, וזה היה חיל החלוץ שלהם. הפאטמים והסלג'וקים נשארים בשלהם, ויש מאבק אידיאולוגי ופוליטי ביניהם. כמדינה אחת גדולה, היא לא הצליחה להחזיק מעמד יותר מדי זמן. היא התפרקה למדינות קטנות יותר.

  • מותו של מלכ-שאה (בנו של אלפ ארסלאן) בשנת 1092 (וגם רציחתו של נט'אם אל-מלכ) – מרגע זה העניינים החלו להידרדר.
  • סכסוכים על הירושה – קשה להגיע לתמימות דעים באשר למי צריך להיות הסלטאן. למדינות המוסלמיות לא הייתה שיטה קבועה באשר להורשת השלטון הלאה, דבר שגרם לסכסוך גם פה.
  • התפוררות המדינה במערב (סוריה, אנטוליה ועראק) – סייע לביזנטים.
  • תפקיד של האַתַאבֵּכּים (Ata=אבא) – גנרלים / מפקדים, מעין אפוטרופוסים / חונכים שאחראים לנסיך סלג'וקי צעיר, והם שולטים בשמו.
  • המשך של המדינה במזרח (איראן); הסלטאן סַנְגַ'ר (נפטר בשנת 1157)
  • הסלג'וקים של רוּם – אותם סלג'וקים שהתפרקו ונשארו באנטוליה.

סביב 1100 אפוא היו בממלכה המערבית הרבה שליטים תורכים, צבאות וארמנים, אך אין סמכות שלטונית אחת. זה היה המצב עם בואם של הצלבנים.

עוד כתבות מעניינות:

הפרדיגמות הפונקציונאלית

הפרדיגמות השונות הן מסגרות שבתוכן תיאוריות רבות. תיאוריות אלו נעות על צירים בין הפרדיגמות. ישנה הבחנה בין ארע הפרדיגמות המרכזיות: פונקציונליזם, קונפליקט, אינטראקציה סימבולית, הבניתית.

'המופע של טרומן'

התיאוריה של גופמן מתחילה מפרטים שנמצאים באינטראקציה, ותו"כ הם מייצרים את החברה שבתוכה הם פועלים. בגישה זו אין מציאות שנמצאת מחוץ לפרטים, אלא אינטר סובייקטיבית

איך ההוויה מייצרת תודעה?

    תשתיות ומבנה על טענתו של מארקס הייתה שהחברה מעוגנת על תשתית כלכלית. מעל התשתית צומח בניין-העל האידיאולוגי המורכב מכל ההיבטים התרבותיים והפוליטיים. כל

הגישות הקונפליקטואליות

    בתוך הפרדיגמה יש תיאוריות שביניהן יש סתירות מסוימות – לא חייבת להיות הסכמה מוחלטת. התיאוריות מסכימות בעיקר על ראייתה של החברה כזירה של

פוזיטיביזם מול פרשנות

פוזיטיביזם מול פרשנות: הפוזיטיביזם טוען שכל הכרה אמיתי מבוססת על ניסיון שעובד דרך החושים, כלומר, ידע 'חושי' הוא ידע שנצבר כחוויות וכך נצבר ניסיון, הרי