שושלות ההמשך במצרים והמדינה הפאטמית

 

קיים קושי בהשלטת מרות בפרובינציות, ונוצרו אפוא מדינות עצמאיות. אף אחד לא יוצא בגלוי נגד הח'ליפות, אך מדובר ב"יד בפה ויד בלב".

הטולונים

  • לאחר רצחו של אלמתוכל, נשלח אחמד בן טולון מטעם הח'ליפות למצרים (864-884), היה הוא בן של מפקד תורכי. ראה הוא את המצב העגום. החליט להשאיר את הכסף אצלו ולא להעביר אותו לממלכה.
  • צאצאיו שלטו במצרים ובסוריה עד 905 כשסמכות הח'ליפות הושבה לתקופה של 30 שנה. לאחר מכן השלטון המרכזי מצליח להשתלט על מצרים פעם נוספת, אבל בסופו של דבר הוא מאבד את השליטה שם לצמיתות.

איח'שיד (Ikhshid)

  • מייסד "השושלת": מחמד בן טע'ג', בן של מפקד, שנשלח כמושל למצרים בשנת 935 לאחר שזו הוחזרה לממלכה העבאסית.
  • צאצאיו (האח'שידים) שלטו עד שנת 969 (עד הכיבוש הפאטמי).
  • בחלק גדול מתקופת יורשיו, השליט האמיתי היה הסריס כאפור.
  • מחמד אבן טע'ג' קיבל את התואר "איח'שיד", תואר איראני עתיק לנסיכים [השווה "אחשדרפני – המלך" במגילת אסתר ג', י"ב]. (במקרה הזה ה-ID באיח'שיד הוא חלק מהשם ולא סיומת).

אופי שלטון ההמשך במצרים

  • בשני המקרים, מייסדי "השושלות" היו בני מפקדים תורכיים בכירים שנשלחו למצרים ע"י השלטון העבאסי המרכזי כמושלים וניצלו את חולשתו כדי להקים מעין "מדינות" עצמאיות. המושלים עדיין הכירו בח'ליפות, אך השאירו את הכסף ב"מדינותיהם" ולא העבירו אותו אל השלטון המרכזי.
  • בשני המקרים יש גם ניסיון לשלוט בסוריה (הטולונים יותר מוצלחים בתחום הזה) כמעין מוצב קדמי או קו הגנה ראשון.
  • מידה לא מבוטלת של שגשוג כלכלי במצרים בתקופות של שתי השושלות. לאו דווקא תלוי בקיומו של משבר פוליטי, זאת משום שהכסף והמיסים נשארו במצרים.

הפאטמים

  • שושלת שיעית אסמאעילית ששלטה במצרים (וסוריה לפעמים) בשנת 1171-969 – שולטים למשך 200 שנה. שגשוג כלכלי במדינה. תנועה מהפכנית שיעית קיצונית ששללה את הלגיטימיות של השלטון העבאסי, ויצאה נגדו בגלוי.
  • בוני "אל-קאהרה" (קהיר) – עד אז הייתה קיימת פוסטאט, ואלה הרחיבו את העיר ובנו את קהיר.
  • טענו שהם מצאצאי עלי בן אבי טאלב ופאטמה (על כן השם פאטמים) – במסגרת המלחמה האידיאולוגית ומלחמת ההשמצות של העבאסים נגד הפאטמים, צאצאי העבאסים לועגים לטענה זו של הפאטמים.
  • “[This sect] developed as an esoteric, eschatological and subversive movement…" – Prof. Peter M. Holt

השיעה

  • שני ענפים עיקרים:

1) 7 אמאמים: אסמאעילים (אסמאעיל בן ג'עפר אל-צאדק) נחשבו ליותר בורגנים > הקרמטים (ע"ש חַמְדַאן קַרְמַט) > פאטמים

2) 12 אמאמים: ידוע כ"השיעה האמאמית" או "את'נא עשרייה".  הבויהים השתייכו לזרם הזה. [הנפוץ באיראן, עראק ולבנון של ימינו]. היו מהפכניים.

ע'יבה (غَيْبَة) – ההיעלמות של האמאם. (הפאטמים טוענים כי האמאם חזר וכי הם ממשיכי שושלתו)

 

עוד על הפאטמים

  • דַעְוַת אלחַק دعوة الحق- הדעוה האמיתית לחזור בתשובה, להחזיר עטרה ליושנה, לתקן את העוול ולסלק את השחיתות.
  • עבדאללה (=עבידאללה) אל-מַהְדִי (משתלט על תונסיה ב-908) – מקים השושלת, ומגייסים את השבטים הברברים לעזרתם.
  • אל-מֻעִזּ (האמאם הרביעי, כבש את מצרים בשנת 969 מהאיח'שידים)
  • הקמת אל-קאהרה – בנו עיר אימפריאלית חדשה ובאו במסר לקהילה המקומית ש القاهرة – "המנצחת" – היא החזקה והטובה.
  • שליחת דעאת (רבים של דאעי, אנשי תעמולה וסוכנים) למזרח – להתסיס את השטח מערבה, להכשיר את הקרקע ולעשות נפשות למען אותה "דעוה" בה הם מאמינים.
  • אל-אַזְהַר – הוקם כמסגד, מרכז רוחני ומעין מקום הכשרה של ה"קאדרים".
  • זירים: שושלת שהושארה בצפון אפריקה ע"י הפאטמים והפכה, בסופו של דבר, להיות עצמאית, אך זה לא הפריע לפאטמים.

 

הסיפור הפאטמי ממשיך

  • אלחַאכִּם (1021-996) – ייתכן שהלה לא היה יציב במיוחד, ובתקופה של רדיפה של יהודים ונוצרים. אלחאכם "נעלם".
  • בַּדְר אלגַ'מַאלִי – בראשית אמצע המאה ה-11 היה מפקד הצבא, ממוצא ארמני (ארמנים רבים גויסו ע"י המדינה הפאטמית). הופך להיות השליט האמיתי במובן רב.
  • בשלב מסוים השושלת הפאטמית התפרקה תחת השאלה מי צריך להיות השליט ואלה נקראו נִזַארים (על שם אבו מנצור נזאר אלמצטפא לדין אללה, מת ב-1097)
  • חסן-י צבאח (מת ב-1124) / אַלַמוּת – הבירה שלהם, ליד הים הכספי.
  • חַשִישִיוּן (Assassins) – היו לכלי בידי השושלת ונקטו באמצעי תחבולה וחיסולים לקדם את מטרותיהם הפוליטיות. טענו לגביהם כי השתמשו בחשיש: אחת הסברות היא שכדי להתגבר על הפחד של לעשות מעשי גבורה כמו למשל לרצוח, סברה שנייה אומרת שהחשיש נועד כדי להכין אותם לעולם הבא, לגן העדן שמחכה להם. כך או כך ניתן לומר כי מדובר בהשמצה, ונקראו חשישיון.

כלכלה ועוד

  • שגשוג כלכלי אדיר בתקופה הפאטמית:
    • יציבות פוליטית – לא גלשה לאזור הכפר
    • בסיס חקלאי איתן – בגלל היציבות הפוליטית
    • מסים נמוכים – השכילו לא להגזים במיסים
    • תעשיית הטקסטיל (פישטן > טיראז)
    • מקורות זהב – בדרום (צפון סודאן של היום), והמטבע הפאטמי הופך להיות הסטנדרט של איזור הים התיכון.
    • מסחר בינלאומי (והכוח הימי) – מצרים שלטה על איזור משמעותי של הים התיכון. חלה התעצמות של מדינות אירופאיות ששוכנות על הים התיכון, ומתפתח שוק שהמדינה הפאטמית יכולה לסחור בו. ייתכן שהתוהו ובוהו הפוליטי בבגדד שהכביד על המסחר מבחינה תיווך כלכלי, אפשר למסחר להתפתח ולשגשג דרך מצרים.
  • הגניזה הקהירית (ש"ד גויטיין) והשאלה היהודית – ליהודים ישנו תפקיד לא מבוטל בסיפור זה, בפיתוח המסחר בין מצרים והודו דרך תימן, וגם דרך אירופה – ממזרח למערב. נובע מעיסוקם של היהודים במסחר ובמלאכה. נובע במידה רבה מהשיתוף הטבעי בין היהודים. הממצא הנ"ל (הגניזה הקהירית – מצאו בבית כנסת לקראת סוף המאה ה-19 "אבן עזרא" בפוסטאט גניזה, חדר גדול, שבמהלך מאות שנים זרקו שם הרבה חומר, בינו הערבית היהודית שכתובה באותיות עבריות. ערבית זו גם באה לידי ביטוי במסמכים, פסקי דין, וחומר "יום יומי" ולא רק בכתיבה הספרותית. במצרים היבשה, להבדיל מבגדד, לא פרצו מהומות רבות והפרות סדר, ולכן הצליחו החומרים להשתמר. כל אלה עמדו בראש מחקרו של גויטיין, שהתמסר לחקר הגניזה). היהודים הונחו לנפשם מלבד בתקופתו של אלחאכם.

עוד כתבות מעניינות:

הפרדיגמות הפונקציונאלית

הפרדיגמות השונות הן מסגרות שבתוכן תיאוריות רבות. תיאוריות אלו נעות על צירים בין הפרדיגמות. ישנה הבחנה בין ארע הפרדיגמות המרכזיות: פונקציונליזם, קונפליקט, אינטראקציה סימבולית, הבניתית.

'המופע של טרומן'

התיאוריה של גופמן מתחילה מפרטים שנמצאים באינטראקציה, ותו"כ הם מייצרים את החברה שבתוכה הם פועלים. בגישה זו אין מציאות שנמצאת מחוץ לפרטים, אלא אינטר סובייקטיבית

איך ההוויה מייצרת תודעה?

    תשתיות ומבנה על טענתו של מארקס הייתה שהחברה מעוגנת על תשתית כלכלית. מעל התשתית צומח בניין-העל האידיאולוגי המורכב מכל ההיבטים התרבותיים והפוליטיים. כל

הגישות הקונפליקטואליות

    בתוך הפרדיגמה יש תיאוריות שביניהן יש סתירות מסוימות – לא חייבת להיות הסכמה מוחלטת. התיאוריות מסכימות בעיקר על ראייתה של החברה כזירה של

פוזיטיביזם מול פרשנות

פוזיטיביזם מול פרשנות: הפוזיטיביזם טוען שכל הכרה אמיתי מבוססת על ניסיון שעובד דרך החושים, כלומר, ידע 'חושי' הוא ידע שנצבר כחוויות וכך נצבר ניסיון, הרי