הפרדיגמות הפונקציונאלית

הפרדיגמות השונות הן מסגרות שבתוכן תיאוריות רבות. תיאוריות אלו נעות על צירים בין הפרדיגמות. ישנה הבחנה בין ארע הפרדיגמות המרכזיות: פונקציונליזם, קונפליקט, אינטראקציה סימבולית, הבניתית. מכל פרדיגמה נגזר אופן ניתוח שונה. התיאוריות שמנסות להבין את החברה ברמה רחבה ונוגע לתהליך חברתי גדול, רחב היקף הן תיאוריות ברמת המאקרו. תיאוריות שמנסות להבין סיטואציות קטנות יותר הן תיאוריות ברמת המיקרו. לתיאוריות המאקרו קשה להסביר תהליכים ברמת המיקרו ולהיפך.

הפרדיגמות הפונקציונאלית, הקונפליקטואלית והתבניתית הן ברמת המאקרו, ואילו הפרדיגמה של האינטראקציה הסימבולית היא ברמת המיקרו.

דימוי האדם בפרדיגמות – בפונקציונאליזם, האדם הוא יצור חברתי, נתון לתכתיבי החברה. אין שאלות לגבי רצונו של האדם מכיוון שהם תמיד תוצר של הנורמות הסובבות אותו. דימוי האדם הוא מעין מריונטה, רובוט חברתי. אין התעניינות בפעולותיו של האדם וביכולתו לשנות את החברה. בגישה הקונפליקטואלית האדם הוא בעיקר נבלע במבנה החברתי. אין דימוי משותף לכלל התיאוריות הקונפליקטואלית, אלא דימוי של האדם כחלק מהחברה במובן של השתייכות לקבוצה, האדם הוא תוצר של הקבוצה שלו (בניגוד לפונקציונאלית, שגורסת שהוא תוצר של החברה כולה). עד כאן, לאדם יש מעט חופש, המוגבל בתפיסות החברתיות. באינטראקציה הסימבולית הדגש הוא על התהליך הפרשני שמבצע האדם. האדם יוצר הגדרת מצב, מפרש את המציאות ויוצר אותה – הוא פועל ושותף ביצירתה של הגדרת המצב המשותפת. יש לו טווח פעולה יחסית מוגבל. בגישה ההבניתית, האדם פועל בצורה יותר ממוסדת, יש תהליך דיאלקטי שבו-זמנית, המציאות נכפית על האדם מבחוץ והוא יוצר אותה. המגבלות על האדם חזקות יותר מבגישות האינטראקציונית אך חלשות יותר מבגישות הפונקציונאלית והקונפליקטואלית.

דימוי החברה בגישה הפונקציונאלילסטית הוא כמערכת המבוססת על קונסנזוס, אורגניזם שיש לו חלקים שתפקידם לשמור עליו, שממלאים פונקציות ושיש להם חלוקת עבודה. בגישה הקונפליקטואלית החברה היא זירה של מאבקים. המאבק הוא תמיד על שליטה ומשאבים (מטריאליים או סימבוליים). הדינאמיקות החברתיות הן תוצאות של המאבקים. האינטראקציה הסימבולית רואה את החברה כאוסף של יחידים (בעצם, אין חברה) והאינטראקציה ביניהם מבוססת על הגדרת מצב משותפת. בגישה ההבניתית החברה היא תוצר של תהליכי הבנייה והמיסוד. ההתמקדות היא באופן הוא היא נתפסת.

שינוי בגישה הפונקציונליסטית לא קיים (או נכפה מבחוץ). החברה לא נתפסת כנמצאת בתהליך של שינוי, והוא נגרם רק ע"י מקרי קיצון (אסונות טבע, מלחמות). הגישה הקונפליקטואלית, השינוי הוא תמידי, חלק בלתי נפרד מהחברה ויש עליו "זום-אין". בגישת האינטראקציה הסימבולית, כל זמן יש מאבק על הגדרת המצב והיא משתנה כל הזמן – הגישה הדינאמית ביותר. בגישה ההבניתית, יש אפשרות לדינאמיקה, אולם היא דינאמיקה של מיסוד, והיא איטית הרבה יותר.

המושגים המרכזיים בגישה הפונקציונליסטית הם הסכמה, שיווי משקל, פונקציה (כיצד הדברים תורמים ליציבות והמשכיות החברה). בגישה הקונפליקטואלית המושגים המרכזיים הם כוח, ניצול, שליטה, מעמד, קבוצה. בגישת האינטראקציה הסימבולית, המושגים המרכזיים הם הגדרת מצב, סמלים המעבירים משמעות. בגישה ההבניתית, מיסוד, הבניה, המובן מאליו.

סוציאליזציה וזהות

נבחן כיצד הפרדיגמות השונות מתייחסות לתהליך החיברות (איך האדם הופך לחלק מהחברה ועם זאת כיצד הוא מגבש זהות אישית).

בשנים האחרונות, השאלה הפכה מורכבת – לא רק כיצד האדם הופך לחלק מהחברה, אלא גם כיצד הקבוצה מקבלת משמעות.

כדי לקבל נקודת התייחסות, נחשוב על מהי התפיסה הרווחת. כיום, התורה הפרוידיאנית היא הדרך המקובלת. אצל פרויד, תודעת האדם מתחלקת:

• האיד – המרכיב המולד, הספונטני, היצרי. שני היצרים הבסיסיים שמניעים את היצור האנושי הם מין ומוות. האיד הוא לגמרי לא חברתי.
• הסופר-אגו – מייצג את החברתי: דרישות, מגבלות שהחברה מטילה על האדם. הסופר-אגו נכפה על האיד ומגביל את אפשרות הפעולה. מכאן ואילך, המפגש בין האיד לסופר-אגו הוא קונפליקטואלי. מה שנוצר במפגש התמידי הזה הוא האגו.
• אגו – אדם חברתי, מתפקד בחברה ומצליח לרסן את היצרים שלו. היכולת להתנהג חברתית היא היכולת של האדם לשלוט ביצריו. שליטה ביצרים מחייבת ע"מ לנהל סיטואציות חברתיות.

כאשר האיד גובר על הסופר-אגו מוגדרת פתולוגיה ויש לטפל באדם.

בכל המרחב של החשיבה הסוציולוגית, לא ניתן לדבר על קיום של מרכיב שאינו חברתי ולכן מתמקדים בחברתי שבאדם. סוציולוגים חוקרים את ההתנהגות החברתית ואיך היא נוצרת.

בגישה הפונקציונאליסטית, נקודת המוצא היא האדם שכבר יש לו מודעות חברתית (תוצר של החיברות). מרגע שהוא נולד, מתחיל תהליך סוציאליזציה והוא הופך לחלק מהחברה. השאלה הנשאלת היא מה הפונקציה של תהליך הסוציאליזציה. התשובה היא הפיכתו של היחיד לחלק מהחברה, ליצור הפנמה עמוקה מאוד של חוקי, ערכי ונורמות החברה. לא תיתכן סולידריות ללא הפנמה זו. תהליך החיברות אף פעם איננו מסתיים. הוא תהליך מתמשך שבו כל אדם לומד כל הזמן היכן עוברים הגבולות בחברה. בתהליכי הגירה, מתרחשת דה-סוציאליזציה (פירוק הערכים הקיימים ביחיד) ורה-סוציאליזציה (הטמעת ערכים השייכים לחברה החדשה שאליה הגיע היחיד). תהליך הסוציאליזציה בפונקציונליזם נתפס כאחיד (כל החברה סובבת סביב ערכים ונורמות משותפים). גישה זו לא עוסקת בתהליך החיברות עצמו, היא מניחה שהיחיד מפנים את החברה והיא הופכת לחלק בלתי-נפרד ממנו, שמגדיר עבורו את הרצונות, המאוויים ודפוסי הפעולה האפשריים עבור היחיד.

• סוציאליזציה כהפנמה של התודעה הקולקטיבית
• מוסד חברתי המשרת את הצורך האינטגרטיבי והלטנטי
• תפקידה של המשפחה ומערכת החינוך
• מציב את האדם במיקומו החברתי ומעניק לו את הידע התרבותי הנחוץ ע"מ לפעול במסגרת התפקיד.
• דגש על סוציאליזציה משותפת