תופעה מאוד מעניינת בהיסטוריה של האסלאם, ונולדה מתוך חולשה של השלטון העבאסי.
לאחר הרצח של הח'ליף אלמתוכל…
סיכום המצב בעראק משנת 861 לספה"נ
- אי-יציבות פוליטית
- משבר כלכלי הולך וגובר – תורם למצב
- ירידה של מעמד הח'ליפות
- היחלשות השליטה על הפרובינציות – המוטיב המרכזי
- מרד הזנג' (883-868) – מרד העבדים השחורים
- צרות עם הקרמטים – בדואים עם אופי שיעי אסמאעילי שביצעו פשיטות ו"מיררו את החיים"
- סביב 900 הצלחה מסוימת בייצוב המצב (תפקידו של אל-מֻוַפַק)
- חשיבות הפקידות
- האיש החזק מהצבא: אַמִיר אל-אֻמַרַאא (שלטון מעשי לעומת שלטון פורמאלי) – מפקד המפקדים
תופעת השושלות המקומיות
- שושלות מקומיות / שושלות המשך
- שקיעה פוליטית לא שווה שקיעה כלכלית או תרבותית.
- כסף בפרובינציות = עשייה תרבותית מקומית, ריבוי פטרונים וריבוי "חצרות".
- השקעה בתרבות = לגיטימציה
- אין קשר בין שיטת האקטאע לבין היווצרות השושלות המקומיות.
"חבר העמים המוסלמים": The Muslim Commonwealth
- למרות התפוררות פוליטית, והרי שלא מדובר בשקיעה והתפוררות תרבותית, יש מכנה משותף גדול בקרב השליטים המקומיים
- תפקיד פורמאלי של הח'ליפות
* טביעה (סִכַּה) – מטבעות עדיין הוטבעו בדמות הח'ליף
* דרשה (חֻ'טְבה) – התפילה על המנבר עדיין נאמרת בשמה של הח'ליף.
- פריחה תרבותית ואחדות תרבותית – בשל תזוזת אנשי תרבות, סוחרים, מלומדים וכד', הרי שאין מנוס מהפצתה של תרבות (כתובה, בעל פה וכו')
- תפקיד הערבית – ממשיכה להיות שפה המנהל, התרבות הגבוהה של רוב ענפי הלמדנות.
- אנשים נסעו והסתובבו (סוחרים, למדנים, עולי רגל, פקידים) – יש תחושה של מכנה משותף
- מסחר חופשי
- שקיעה כלכלית חלקית בלבד; שגשוג בפרובינציות
- התאסלמות ושערוב ממשיכים – ניתן לראות כי במקומות מסוימים השפה הערבית משתלטת לחלוטין. לדוגמה, תרגום המקרא לערבית.
אחד המקומות המרכזיים בתקופת שושלות ההמשך הוא אזור טרנס – אוקסאניה, מעבר לנהר האוקסוס (אמו דריה) ונהר היקסארטס (סיר דריה). בח'ארא וסמרקנד הופכים להיות אזורים חשובים של תרבות ודת. ח'וארזם ישחק תפקיד חשוב בתקופתם של המונגולים.
המעבר בין שושלות אלה לא היה מסודר, והיו תקופות של חפיפות ושל השתלטות איטית.
צפארים
- 867 – 908 (אם כי צאצאיהם המשיכו לשלוט באזור מוגבל עוד 600 שנה) – אחרי הירצחו של הח'ליף . ישות פוליטית עצמאית, שקראה את המפה הפוליטית והבינו את מיקומם בה.
- התחילה בסִגִ'סְטַאן (סיסתאן) בדרום-מזרח איראן
- יעקוב בן אל-לַיְת' אל-צַפַארִ (פחח נחושת) מקים "מדינה", שהייתה כמעט עצמאית לכל דבר – מעין מרד של מעמד הביניים דאז.
- מתוארים במקורות כשודדי דרכים, אבל בעצם ראש קבוצה של vigilantes שנלחמו נגד ח'וארג' מקומיים
- השתלטו על האזור ואחר-כך כמעט על כל פרס ואפילו איימו על בגדאד. משפחתו שלטה עד שהוחלפו ע"י הסאמאנים.
רואים אנו שהשלטון המרכזי לא מצליח לשלוט ולהגן על הנתינים, ולכן אלה לוקחים את החוק לידיהם ומקימים "מדינה".
סאמאנים
- 999-874
- ממוצא איראני אריסטוקרטי (בעלי אדמות, דִהְקאנים) – אנשים אלה השלימו עם הכיבוש הערבי, התאסלמו במאוד מועד.
- שלטו על טרנס-אוֹקְסַאנְיַה ולאחר מכן מזרח איראן (ח'ראסאן ומא וראא' אלנהר)
- שלטו על המסחר בממלוכים תורכיים ובנו כוח רציני מורכב מהם – ניתן להרוויח ממסחר זה, לבחור את הממלוכים המובחרים לעצמם, ובשל שליטתם על כך יכלו להשפיע על הזרמת הממלוכים לצבאות שונים. נתיניהם נלחמו להרחיק מהם את התורכים מעבר לגבולותיהם.
- היו פטרונים חשובים של תרבות. בחסותם התפתחה הספרות הפרסית
- חוסלו ע"י שני גורמים: הקרא-ח'אנים בצפון והעַ'זְנַוִים בדרום.
תחיית הפרסית
פרסית או שפות איראניות אחרות קיימות כשפה כתובה מאות אם לא אלפי שנים לפני האסלאם. היא לא נעלמה עם הכיבוש הערבי ואנשים המשיכו לדבר בה בינם ובין עצמם. הערבית אמנם דחקה אותה הצידה אך לא כילתה אותה.
- ניו-פרסית: פרסית כתובה באותיות ערביות עם אוצר מילים גדול מערבית
- [כידוע, פרסית היא שפה הודו-אירופית ולא שמית]
- השפה קמה לתחייה כשפה כתובה במהלך המאה העשירית לספה"נ
- דמות המפתח כאן היא: פִרְדַוְסִי (נפטר ב-1020), שכתב את גדולת היצירות בפרסית: שַאה-נַאמֵה ("ספר המלכים") – התחיל את דרכו עם הסאמאנים, ולאחר מכן עזב אותם לחפש פטרונאז' אחר. הספר משלב את ההיסטוריה המפוארת ו"המיתוסית" של הפרסים ועומד לצד האסלאם אך אינו מערער אותו.
היות והפרסים מגלים את תרבותם מחדש, וניתן לראות שעסקני התרבות הם ממוצא פרסי, ישנה תחרות מסוימת סביב המאה העשירית, בין האנשים שהתגאו במוצאם הערבי, לבין אלה ממוצא פרסי. מאבק זה נקרא בערבית شُعُوبِيَّة . [גישה טוענת כי לאומיות היא תופעה של המאה ה-18-19 אך משליכים אותה אחורה, אך אין זה נכון לומר כי בימי הביניים לא הייתה קיימת לאומיות ושייכות אתנית]. מדובר במעין עימות תרבותי בין הערבים לפרסים.
ע'זנוים
- 1040-962 (יותר מאוחר בהודו)
- השם נגזר מבירתם – ע'זנה – בצפון אפגניסטאן של ימינו.
- בעצם "המייסד" היה קצין תורכי ממלוכי בשם Alptakin שנשלח להיות מושל בח'ראסאן מטעם הסאמאנים.
- "יורשו" היה ממלוכו האישי Sabuktakin שהפך את הפרובינציה לעצמאית. ניתן לראות כי גם שושלת הבת של הממלכה העבאסית הופכת להיות פרובינציה.
- בנו מחמוד (1030-999)הוא השליט המפורסם ביותר, שהרחיב את שלטונו לצפון הודו. גם פטרונים חשובים של אמנות ותרבות. מדובר בהתפשטות האסלאמית הרצינית הראשונה בצפון הודו ויוביל לאחר מכן את הפיכתה של צפון הודו למדינה מוסלמית.
- למרות מוצאם התורכי והממלוכי, לא ניתן לכנות את משטרם כתורכי, משום שהפקידים, הבירה והתרבות היו פרסים.
- סונים מיליטנטים – למרות שהם רחוקים מהח'ליף, ראו עצמם כתומכיו הנלהבים, וככוח סוני מיליטנטי. הם בנו בתי ספר ומכללות (מדארס), תמכו בלמדנות הדתית, מאמצים סמלים של האסלאם הסוני.
- נדחקו מח'ראסאן ע"י הסלג'וקים בשנת 1040
קרא-ח'אנים
- שושלת תורכית מוסלמית שבסיסה באזור שמצפון לטרנס-אוֹקְסַאנְיַה – התאסלמותם הייתה מחוץ למדינה, ואז נכנסו לאזור.
- השתלטו על האזור הזה ותרמו לשקיעת הסאמאנים – ראו את עצמם כסונים
- סוף המאה עשירית-תחילת השתיים עשרה
- הופעת הספרות הראשונה בתורכית: אין זה דבר של מה בכך.
* יוסף ח'אצ חאג'ב: Qutudghu Bilig [החוכמה של המזל מהשמיים] – המדריך לשליט הלא מנוסה כיצד להתנהג.
* מחמוד אל-כַשְגארי: דיואן לֻע'את אל-תרכ – [מקבץ השפות התורכיות]. מחמוד הגיע עד בגדד וכתב חיבור זה גם בערבית. למעשה מעין מילון לתורכית.
בויהים
אולי השושלת החשובה ביותר, הם אלה שכובשים את בגדד והיו שושלת שיעית. אלה החליטו לא להעיף משם את הח'ליף הסוני, ולהשאירו מסיבות פרגמאטיות לחלוטין. שליט המשפחה לוקח לעצמו את התואר 'אמיר אלאמראא', ובזכות השליטה יכלו לתת זכויות יתר לשיעים לתקופה של יותר ממאה שנים, משנת 944-1055.
- במקור מדילם, דרומית לים הכספי. איזור הררי, בדר"כ של חיל רגלים מובחר שבתקופת האנדרלמוסיה בשנות 861 ואילך הפכו את עצמם לשכירי חרב עבור כוחות כאלה ואחרים.
- התחילו כשכירי חרב (חיל-רגלים)
- שיעים אמאמים (12 אמאמים) [השיעה המוכרת כיום באיראן ובדרום לבנון]
- השתלטו על מערב איראן ועראק, כולל בגדאד (944) – למעשה הוזמנו "לעשות סדר" במצב הרע ששרר במדינה.
- שמים קץ לחוסר היציבות בבירה בגדד וסביבתה.
- המשך ההפרדה בין שלטון פורמלי לשלטון מעשי – השיעים השתלטו על הבירה אך השאירו את הח'ליף העבאסי כשליט פורמלי. ניתן להסביר זאת על ידי כך שהם לא ראו את עצמם כאמאמים וצאצאיו של עלי. כמו כן, רוב האוכלוסייה הייתה עדיין סונית. יש כאן לכאורה פרדוקס, שהשליט הפורמלי הוא העבאסי סוני השנוא על ידי השיעים, אך אלה משאירים אותו בשלטון. עד לבואם של הסלג'וקים ב 1055.
- פטרונים של הלמדנות השיעית – השיעה כדוקטרינה מתגבשת בחסותם, והיו גם לפטרונים של האוכלוסיות השיעיות, אך אלה לא פוגעים בשלטון הסוני.
- למרות שאלה היו פרסים וחיל רגלים לא היה ניתן לוותר על הממלוכים, אפילו שמגיע גורם שיעי פרסי, כמו קודמיהם ויורשיהם.
