חוקר נוסף שעוסק בתחום הוא פוסטמן. הוא מקשר את השינוי בסימון הילדים כילדים במהפכת הדפוס. המצאת הדפוס והתפתחות התרבות הכתובה, מבחינת פוסטמן היא ההסבר המרכזי של הילדות כקטגוריה חברתית ותרבותית כפי שאנו מכירים אותה עד אמצע המאה ה-20. מהפכת הדפוס לדעתו השפיעה על הבניית הילדות בארבעה תהליכים מרכזיים שקשורים אחד בשני.
- התפתחות הסובייקט האינדיבידואלי. תרבות כתובה פירושה המפגש של היחיד עם ספר; יש כאן דגש על היחיד כיחיד. כמובן שזה לא קשור רק בהמצאת הדפוס, אבל זו הטענה המרכזית שלו.
- הדגש על היחיד מביא לכך שגם יש דגש על כך שצריכים להגן על הילד, הוא נתפס כסובייקט פגיע יותר שיש לשמור עליו מפגעים. קשור לכך שיש מי שיודע לקרוא ולאסוף מידע לבין אלו שלא; ההבחנות בין מבוגרים לילדים מבחינת ידע והבנת החיים. הילדים פחות קוראים ומבינים ולכן יש להגן עליהם. התרבות הכתובה מביאה את הדפוס לכלל המבוגרים אז ולא רק לאליטה. נוצר פער בין אלה שיודעים לאלה שלא יודעים. מתחילים גם הסודות של המבוגרים – ידע שאסור שילדים ידעו, בעיקר קשור למיניות או לפריצת גבולות מסוג אחר. הרעיון שיש לשמור על הילדים מידע מסוים מתבטא בקטע של סימון דה בובואר מתוך "זכרונותיה של נערה מחונכת". היום השמירה הזאת מטשטשת – הרבה יותר ילדים צורכים פורנו.
- בניית אתוס ההשכלה, הקריאה גורמת לכך שהמבוגרים הופכים לנפרדים מהילדים.
- ההתפתחות מערכת החינוך – חינוך מותאם לילדים וחינוך מותאם למבוגרים. אחת מהפרקטיקות המרכזיות שעושות הפרדה מאוד ברורה.
פוסטמן טוען שהמעבר מהתרבות הכתובה לתרבות האלקטרונית משנה עוד פעם את הגדרת הילדות ואת ההבחנות בין ילדים למבוגרים.
היום ישנו טשטוש בין הילדים למבוגרים כי אי אפשר לחסום ידע והוא מגיע אל הילדים; לא רק זה, הילדים כבר הופכים למובילי הידע. היום ילדים צורכים ידע יותר ויזואלי ופחות מילולי (ספרים). סמכות המבוגרים הולכת ומתערערת. הילדים לא מסתכלים על ההורים בפליאה, בהערצה או ביראת כבוד. להיפך! בנוסף קורה תהליך מקביל: המבוגרים נעשים יותר ויותר ילדים, מתחברים לוואטסאפ ולטכנולוגיה. מתלבשים בג'ינס… במקביל הילדים מתלבשים כמבוגרים קטנים.
אמצעי התקשורת האלקטרוניים שמעצבים את חיינו מתחילים לטשטש את ההבחנות בין ילדים למבוגרים ולצד זה ההבחנות עדיין ממשיכות ומתקיימות. יש תהליכים שחותרים תחת ההבחנות האלה כמו תהליכים כלכליים ותהליכי חקיקה ורגולציה.
אמצעי התקשורת והשימוש בעיקר של ילדים בפרסומות מכניס יותר ויותר מרכיבים מיניים בתוך הייצוגים של ילדים. הביא לידי כך שיש היום חקיקה שמנסה למנוע את הייצוגים האלה. מנסים כל הזמן לחוקק מחדש את הגבולות בין ילדים למבוגרים ובמקביל עדיין קורה אותו תהליך שילדים הופכים ליותר מבוגרים ומבוגרים – ליותר ילדים.
פוסטמן מגדיר את מצב זה כאובדן הילדות.
"מותק הילדים התכווצו" – בתמונה נראה שהילד משחק בהורים כמו בובות קטנות, שולט בהן. אובדן סמכות הורית, ובאותו אופן גם אובדן סמכות של המורים והמרצים. סטודנטים מרשים לעצמם לעשות דברים שפעם לא היו עושים (לשלוח למרצה אימייל ולפנות אליו בשמו הפרטי).
ביקורת על פוסטמן
- הוא לא מתייחס לתהליכים שכן מחזקים את נושא ההפרדה בין ילדים למבוגרים כמו רגולציה וחוק.
- הוא מתייחס בעיקר לילדים מערביים. יש ילדים לא מערביים שהילדות שלהם דומה יותר לימי הביניים או תחילת המהפכה התעשייתית. אין מנגנונים קהילתיים שמפתחים אלא סוג של ניצול ילדים בצורה מחפירה.
שפר SCHAFER 2005כותב על העדר פיקוח של המדינה, אין שמירה על זכויות הילדים. קורא להם "ילדים לא נראים". המדינה מצד אחד נתפסת כמדכאת וככוחנית, מצד שני יש לה יכולת להגן על הילדים; הוא מתאר מצב של ילדים שהמדינה לא יכולה לפקח על הזכויות המאוד בסיסיות שלהם, כמו בריאות בסיסית, חינוך, מגורים, תזונה בסיסית, כל הדברים שמדינה מתוקנת לוקחת על עצמה. גלובליזציה לדידו יכולה לתקן זאת.
הכתבה של מאור בדה מרקר ג'נדרסייד שעיקרו בשלב העוברי. יש מיליוני נשים שלא נולדות, חלקן נולדות ומופקרות בין אם באופן ישיר (זריקה לפח) או באופן עקיף – תינוקות בנות מקבלות פחות מזון, פחות בריאות, פחות רפואה ותוחלת החיים שלהן קטנה יותר. רואים כאן שינוי מהותי באזורים מסוימים בגלובוס מבחינת מגדור של מהלך החיים, הפרה של האיזון בין המגדרים.
יש כאן קשר ישיר בין התפתחות טכנולוגית להפרה של האיזון המגדרי (האולטראסאונד יותר נגיש – ניתן לסנן עוד לפני הלידה).
- גם עוני הוא עניין יחסי, הקריטריונים של עוני לפני 100 שנים הם לא אותם קריטריונים כפי שיש לנו היום. תחת אותן הגדרות חברתיות-תרבותיות של עוני ניתן לראות שברוב הארצות שיעור הילדים העניים עולה. בכך ישראל "חוגגת" – בעלייה בשיעור הילדים שחיים מתחת לסף העוני.
מנגנוני מדינה והבניית מהלך החיים
אנחנו יכולים לשאול שאלות, בהקשר ישראל, עד כמה מופעלים כאן מנגנוני ההגנה על צמצום פערים ובלימה של התהליך במסגרתו יותר ילדים נופלים לעוני.
מנגנונים:
- החלשת מסגרות מסורתיות, העמדת היחיד במרכז (אינדיבידואציה)
- חובות וזכויות של היחיד מול המדינה
- התערבות דרך חקיקה ובירוקרטיה
- המדינה מתערבת בשלושה תחומי חיים מרכזיים:
- משפחה – כאשר המדינה מחליטה שהורים לא כשירים לגדל ילדים. כאן המדינה פועלת ככוח כופה עבור ההורים וככוח מגן עבור הילדים.
- השכלה
- תעסוקה
- אזרחות