Site icon פורטל תיירות ואיכות חיים

איך המדינה מתערבת במהלך החיים שלנו

דוגמאות להתערבות המדינה – איך המדינה מתערבת במהלך החיים שלנו באופן מאוד ממוקד וחודרני

כל אלה דוגמאות למצבים בהן למדינה יש זיקה ישירה למצבו של היחיד דרך חקיקה. חקיקה עולה כאן כתחום מאוד מרכזי שמקבל ממדים גלובאליים. לדוגמא האמנה לזכויות הילד (אמנת האו"ם, 1989) –מחייבת באופן גלובאלי את כל החברות ה"מתוקנות" להיענות לה. היא מגדירה את זכות הילדים לחינוך כזכות בסיסית ולא חשוב בכלל מה הסטאטוס האזרחי של הילד. בא לידי ביטוי בישראל בקרב ילדים של עובדים זרים/פליטים. ברגע שהם הגיעו לישראל המדינה חייבת לתת להם חינוך.

 

מחקר של דפנה הקר 2010 – מראה שיש פער בין החקיקה והפרקטיקה בשדה בהקשרי ילדים בתוך הסדרי גירושין.

עדנה מביאה דוגמא לבחורה אמריקנית שתבעה את הוריה בבית משפט מאחר והם סירבו לתמוך בה כלכלית כשהלכה לקולג'. גם בארץ יש מקרים של ילדים שתבעו גירושין מהוריהם. פונים למדינה בתביעה לשחרר אותם מהוריהם – "אמנציפציה עצמית". באותו אופן יש הורים שמגיעים לבית משפט ומבקשים שבית המשפט תעזור להם להוציא את הילדים מחסותם.דוגמא חותכת של המדינה כמתערבת במשפחה והבנייה של מהלך החיים (גרימה לילדים לצאת מהבית – המדינה דורשת מהילד להתחיל את חייו העצמאיים).

מעבר לבגרות – נעורים ובגרות צעירה

נדבר על נעורים, בגרות צעירה, צעירות.

הילדות התחילה להתפתח לשלב מהמאה ה-15. שלב ההתבגרות התחיל להיבנות/להתעצב חברתית-תרבותית בסוף המאה ה-18 בארה"ב דווקא.

למה דווקא בארה"ב? באותה תקופה – תיעוש, יש בארה"ב מפגש מאוד משמעותי בנושא של צעירים – מפגש בין חברה שנמצאת בתנופה אדירה של תיעוש והגירה. בחברת הגירה תמיד לצעירים יש יותר כוח. זאת חברה שעברה בעקבות התיעוש תהליך עיור מאוד אינטנסיבי. התחילו להתפתח הערים הגדולות. המעבר לעיר גורר עוני ומביא להתלכדות צעירים, חבורות שבגלל העוני מתגלגלות יותר לפשיעה. נוצרות כנופיות.

במקביל יש מגמה של התרחבות ההשכלה, נדרשת יותר השכלה כדי להיכנס לשוק התעסוקה. כאן יש כוח לצעירים.

במקביל, בחברה האמריקנית בתור חברת הגירה יש אלמנטים מהפכניים ולכן שוב הכוח אצל הצעירים.

צעירים התחילו אז להיפלט ממסגרות מסורתיות. מבוגרים התחילו לפתח שיח על גבי העיתונות לגבי נושא אובדן הסמכות של המבוגרים. שיח זה רלוונטי כמובן היום ומעניין לראות שהוא התחיל כבר לפני כמה מאות.

גיל ההתבגרות לפי הפסיכולוגיה

בגרות = משבר

ב-1881 התפתח ספר של פסיכולוג בשם סטיוארט הול – "האימון המוסרי והדתי של הילדים". הספר שלו היווה ציון דרך מאוד משמעותי בהבניית מוסד ההתבגרות.שם הוא דיבר על איך לחנך ילדים. הוא תיאר צעירים כחסרי יציבות רגשיים, בעלי אימפולסים אלימים ושיקול בלתי הגיוני, חסרי התלהבות, העצמי הקודם שלהם נהרס ונוצר מהם אדם חדש שנולד, "הכל מתמוסס, גמיש, נוח לקלוט השפעות חיצוניות". ניתן לראות כאן את משבר הזהות שאריקסון מתאר בתיאוריית ההתפתחות הפסיכו-סוציאלית שלו.

ב-1904 הול מוציא ספר שכותרתו "גיל ההתבגרות: הפסיכולוגיה והקשר שלה לפיסיולוגיה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, מין, פשע, דת וחינוך". בספרו הקודם הול כתב בכותרת "ילדים" על אף שהתכוון בכלל לצעירים, וכאן הוא כבר כותב "גיל ההתבגרות", כלומר בשלב זה נעשית ההבחנה בין ילדות להתבגרות. נעשה שימוש במושג "גיל ההתבגרות" במקום ילדות.

הול מעמיד במרכז ספרו השני את הפסיכולוגיה – היא תחום הידע שמעצב ונותן משמעות לשלבי החיים ובעיקר להתבגרות. מכאן נובעת תפיסה מובילה היום שפסיכולוגיה נמצאת בבסיס החינוך, כלי מאוד חשוב כדי לחנך. בנוסף הול מתמקד כאן בפיסיולוגיה – מתייחס להורמונים.

יש כאן הנחות מאוד חזקות שמתייחסות לגיל ההתבגרות כמשבר, כפוטנציאל לפיצוץ.

כיום יש הנחה כללית לגבי גיל ההתבגרות, הן מבחינת הפסיכולוגיה והן מבחינת החינוך, שגיל ההתבגרות מועד לפורענות, יש בו הרבה ניסוי ותעייה, בדיקה עצמית. במידה רבה אותן הנחות מבססות גם את המודל של החינוך הבלתי-פורמאלי.הרבה סוציולוגים בעיקר מבניים נשענים על ההנחות הפסיכולוגיות הללו, באשר למהו גיל ההתבגרות (התבגרות = משבר).

Exit mobile version