ניתן לראות כי פעם אחר פעם עולים אחד אחרי השני ממלוכים בכירים לשלטון, ויש רצון ממלוכי להוריש את השלטון לבנו. אך זה עומד בסתירה עם העובדה שבנו של ממלוכ הוא אינו ממלוכ. בסופו של דבר, כל פעם שיש ניסיון להוריש את השלטון לבן של ממלוכ, הבן היורש מורד משלטון באופן זה או אחר (רצח, גלות ועוד)
המדינה הממלוכית ושקיעתה
הממלוכים השקיעו בפיתוח המדינה, חיזוק הצבא, וגם בבנייה. קהיר הייתה לב המדינה הממלוכית, ובסיסו הוא העושר הרב שהגיע מהחקלאות, אך גם המסחר הרב שמגיע מהים התיכון ומים סוף. הממלוכים לוקחים את העמלות והנכסים ומרוויחים מכך היטב.
גם בסוריה היה מסחר וחקלאות, בייחוד בערים דמשק, חמץ וחלב. בא"י גם היו מספר ערים שהיוו מרכזי מסחר וחקלאות עבור הממלוכים – צפת, עזה, ירושלים, כרכ (מזרח לירושלים, אזור ירדן).
המדינה גם "פלשה" צפונה לאזור דרום תורכיה, ארמניה (הושפעו רבות מהצלבנים, ומשום שהשכילו להבין את חשיבותם של המונגולים, היו גם בעלי בריתם ושימשו כחיל משלוח שלהם, דבר שעלה לארמנים ביוקר בשל פלישות וקרבות של הממלוכים בהם), וצפון מערב עיראק (אזור הספר). כמו כן, הממלוכים שלטו על אזור מכה ואלמדינה, דבר שהקנה חשיבות ועוצמה בידי השלטון הממלוכי.
המדינה הממלוכית אפוא הייתה ריכוזית למדי, שבירתה קהיר, שם התנהלה המדינה מבחינה פוליטית וכלכלית. בסוריה היו כ-7 פרובינציות. הסלטאן מינה ישירות את המושל של כל פרובינציה. ברוב הפרובינציות, המושל אחראי על כל העיר והאזור החקלאי שבאזור. בכל פרובינציה היה מפקד מצודה שהיה כפוף ישירות לסלטאן ולא למושל מפני שהסלטאן לא סמך על המושלים בעניין זה. במקרה של תקרית כלשהי, מפקד המצודה הודיע ישירות לסלטאן באמצעות דואר היונים.
תקופה זו היא עשירה מבחינה תרבותית. נכתבו חומרים היסטוריים, כרוניקות, ספרויות (גיאוגרפית, ביוגרפית, מילונית וכד').
תת תקופות
- 1382-1250התקופה הקפצ'אקית / התורכית / הבחרית – נקראה המדינה התורכית, משום שיש דגש על התורכיות של המדינה בתקופה זו.
- 1517-1382 התקופה הצ'רקסית (בטעות התקופה הבורג'ית – ע"ש יחידה צבאית ממלוכית בזמנו של קלאאון) – הצ'רקסים באו מאזור צפון קווקז, אך אלה הופכים לגורם הדומיננטי במדינה.
תקופת השלטון השלישית של אלנאצר מחמד בן קלאאון
קלאאון שלט ביד רמה ומושווה בימינו ע"י דוד איילון לסטאלין: חשדן גדול, יכול בין לילה להחליט להוציא מישהו להורג. קלאאון היה איש שסבל קשות כשהיה צעיר והתעמרו בו כשהיה נער, וכשעלה לשלטון הוא לא היה מוכן לראות זיק קטן של התנגדות.
- 1340-1310
- סיום המלחמה עם המונגולים (1323) – המלחמה עם המונגולים הסתיימה וכללה קרבות, ריגול, והייתה מלחמה קשה. המונגולים הבינו שעדיף להתפייס עם הממלוכים, דבר שהיווה סמל למדינה הממלוכית. גם בתקופה זו מרבית הצלבנים סולקו מאזור המדינה. אפוא, נגמרה הסכנה הקיומית (ממזרח וממערב), והמדינה "משתחררת", הכסף זורם לפיתוח המדינה, והתקופה שלאחר מכן מתאפיינת בשגשוג ובצמיחה.
- תנופה של בנייה – הבנייה הייתה רבה מאוד בתקופה זו.
- חיי מותרות בקרב האליטה הממלוכית – הצמרת והחיילים יכלו "לנשום לרווחה" ולכן הרשו לעצמם מותרויות שלא יכלו לנהל קודם לכן. דבר זה נעשה גם כדי שהשליט יהיה נערץ ע"י החיילים, דבר שהתאפשר בשל עידן השלום עם המונגולים. החיילים אפוא היו פחות מאומנים וצייתנים.
- שינויים מהותיים בחינוך הממלוכים
- משבר כלכלי ופוליטי עם מותו
- חוסר יציבות עד 1382 – ב1340 החלו מהומות רבות, מאבקים בין המפקדים – בעיקר בקהיר. אף מפקד לא היה מספיק חזק לקחת את השלטון לידיו, המפקד פעל תחת השליט. היו 40 שנה של חוסר יציבות מובהק. למזלם של הממלוכים, לא היו להם אויבים בתקופה זו ולא נשקפה להם סכנה.
- המגפה השחורה 1348-9 – פגעה באזורים רבים בעולם (הודו, סין, מזרח תיכון, אירופה). היא הכחידה כשליש מהאוכלוסייה בה פגעה. המגפה פגעה בעיקר באזורי הערים, ומשום ששם הממלוכים ישבו, היה חשופים ופגיעים לכך. המדינה הממלוכית לא באמת התאוששה ממשבר זה, למרות שהמשיכה לעוד כ-150 שנים.
חינוך – וקף – עלמאא'
- וקף/אוקאף – הקדש. דאג לכך שההכנסות יגיעו לחוזק החינוך הדתי (המדרסות), ואפוא בעל תפקיד כלכלי עצום.
- מדרסה – מכללה, מוסד להשכלה גבוהה עם כמה עשרות / מאות בודדות של תלמידים צעירים ומבוגרים. לפעמים אלה גרו במוסד זה. בעיקר למדו שם לימודי דת עם דגש גדול על משפט (נחשב למקצוע בה' הידיעה) ושאר מקצועות עזר. לא למדו שם רפואה, היסטוריה (למרות שהאנשים כן הוכרו כהיסטוריונים). ירושלים הייתה בעלת חשיבות דתית (פחות פוליטית או צבאית), והיו שם מספר מדרסות. הייתה לכך השפעה רבה על האזור והכלכלה. כל מדרסה הייתה ראש פירמידה של הכנסות.
- ח'אנקאה – מוסד של צופים
- רבאט – אכסניה לעולי רגל, צופים.
- עלמאא' – החזיקו בידע ההלכה האסלאמי. היו בחלקם הגדול גם בוגרי מוסדות רשמיים, ועבדו במשרות רשמיות / חצי-רשמיות.
- צופים – מיסטיקנים, היו מאורגנים יותר טוב בתקופה זו, והיו לתופעה המונית למדי.
- זאויה – פינה קטנה בה שיח' צופי יושב, אך גם נחשב למוסד דתי.
ניתן לראות את מעורבותם הרבה של הצופים במוסדות הדת במדינה הממלוכית. חשוב להדגיש כי אין גבול מוחלט בין העלמאא' לצופים, לפעמים אלה היו מאוחדים, והטשטוש בין שתי הקבוצות היה ניכר.
עולה השאלה מדוע הממלוכית השקיעו כה רבות במוסדות אלה, בבנייה הרבה ולמעשה "השפעה כוללת על הנוף". היה זה מכלול של דברים שהתנקז לעובדה שהממלוכים חיפשו לגיטימציה בעיני המוסלמים (הם היו זרים ומוזרים, כמוסלמים שהתחילו כעבדים ונתפשו כגסי רוח). כמו כן, הממלוכים היו אסירי תודה לתרבות ולדת החדשה שקיבלו, היו גאים בהיותם מוסלמים ורצו להביע זאת. אך ישנן סיבות פרקטיות יותר – הסוגיה באשר לעתיד הרכוש לאחר המוות – הקדשה של רכוש, ודאגה שמנהל ההקדש הוא קרוב משפחה, אזי הרכוש נשאר בתוך המשפחה ואפוא, מחוסן.