ההמשך במזרח התיכון
לאט לאט, החיילים שצ'ינגיס ח'אן השאיר (כ-30,000 משפחות), התרחבו והיו בלתי ניתנים לעצירה. תחילה היה כיבוש די אמורפי ולא מהותי והיה בגדר פשיטות.
- התרחבות איטית אבל מתמדת: איראן כולה, אזור הקווקז (כולל ארמניה וגרוזיה/גיאורגיה), ואנטוליה (קרב Köse Dağ מול הסלג'וקים של רום בשנת 1243).
- הקמת מינהל ראשוני – המונגולים מטפחים בירוקרטיה מקומית, ומשפחות מקומיות (פרסיות איראניות) שעסקו בפקידות, הצטרפו למונגולים ומשרתים אותם. נשאלת השאלה מדוע? ייתכן ולא היה מנוס מלהיענות לדרישותיהם של המונגולים שהיו מעוניינים לגבות מיסים ממסחר וחקלאות. הכוח השלטוני הלך והתרחב.
- פשיטות לתוך אל-ג'זירה, עיראק, וסוריה
בואו של הולאגו למזה"ת
- מונקה (Möngke), נכדו של צ'ינגיס ח'אן, נבחר כח'אן הגדול בשנת 1251 – עולה לשלטון, תוך כדי מאבק אלים עם בני משפחתו. החליט לחדש את חזונו של צ'ינגיס ח'אן ולצאת לחזיתות חדשות ולהחיות את הכיבושים.
- שליחת שני האחים שלו: קובולאי לסין והולאגו לארצות האסלאם – הוא אמר לשניהם לארגן את מה שנכבש ולהמשיך בתנופה.
- Hϋlegϋ – קיבל הוראות מפורטות:
– לארגן את אשר נכבש במזרח התיכון, ואלה שנכנעו יבואו להביע כניעה ולשרת את המערכת.
– כמו כן, לחסל את האסמאעילים, החשישיון, שעוררו למונגולים בעיות רבות ואת מבצריהם באיראן – משימה שאורכת כשנה.
– גם היה עליו לקרוא לח'ליף אלמסתעצם להיכנע או שימות – ולהרוג אותו מוות מלכותי (ללא שפיכת דם, גולגל בשטיח ונרמס ע"י סוסים).
– המשך הכיבושים במזה"ת – להמשיך למצרים ולהנחיל שם את האידיאולוגיה של צ'ינגיס ח'אן.
מונקה לא רצה לתת להולאגו מנדט להקים מדינה, אך בפועל הולאגו הצליח לעשות זאת, והקים אפוא את המדינה האילח'אנית.
- הולאגו יצא בשנת 1253, מגיע ב-1255 (לוקח הרבה מאוד זמן, מדובר במספר אדיר, מאות אלפי אנשים, ומיליוני בהמות), חיסל את האסמאעילים עד 1256. הח'ליף התלבט האם יש להיכנע או לא, הצבא והתושבים התנגדו, ובסוף בגדאד נכבשה ב-1258 ופלישה לסוריה בתחילת 1260 – אף אחד שלא חשבו שניתן לעצור בעדם, מלבד הממלוכים במצרים.
- כתבוקא/כתבע'א (Kitbuqa) נשלח לדרום – המפקד המהימן ביותר. נשלח לדרום סוריה, לדמשק, משתלט על האזור. למוסלמים לא היה מנוס אלא להיכנע, אל מול המצב העגום בו הם נמצאים.
- עין ג'אלות – 1260 – במצרים קם כוח ממלוכים שיתנגד לכתבוקא בקרב עין ג'אלות, בארץ ישראל, ומצליח להביס את המונגולים. אפשר להתייחס לקרב זה כאירוע מכונן בתולדות המונגולים ושל המזרח התיכון.
הקמת המדינה הממלוכית וביסוסה
המדינה הממלוכית מתחילה לאחר נפילתה של המדינה האיובית. הממלוכים שולטים תקופה ארוכה, כ-250 שנים, מחברים בין ימי הביניים לעת החדשה. אפשר לקרוא להם "המדינה האידיאלית", ומי שיחליף אותם הם "מדינה מודרנית מוקדמת" – האימפריה העות'מאנית. ניתן לראות זהות חזקה בין צבא לפוליטיקה אצל מדינות אלה במזרח התיכון.
המדינה הממלוכית מתמודדת עם המונגולים, מחסלת את הישות הצלבנית, ומצליחה לשמור על מעמדה במזרח התיכון נגד "המזימות המערביות". תקופה זה מאופיינת בלמדנות, בנייה (ניכר בירושלים). בפעם הראשונה, הממלוכים מחליטים שלא להסתתר אחרי גורם אחר, תחת המחשבה כי הם מסוגלים לתפוס את השלטון בידיהם באופן פורמאלי, ולא רק מעשי. גם בצפון הודו, הסולטאנות של דלהי הורכבה מממלוכים שהשתלטו על השלטון.
עולה השאלה, מה גרם לממלוכים לקחת את השלטון בתקופה זו.
אלמלכ אלצאלח נג'ם אלדין איוב
- ישב בכלא כאשר נזרק מהשלטון. הייתה מעט מאוד אחדות בין השבטים הממלוכים. הממלוכים של אביו ואחיו עזבו אותו, וכן הכורדים. היחידים שנשארו איתו בסוף עד שנכנעו איתו הם הממלוכים האישיים שלו.
- 1240-1249 – שלט בין שנים אלה
- נכדו של אלמלכ אלעאדל, אחיו של צלאח אלדין
- אלמלכ הקים מעין חטיבה של ממלוכים.
- הביא למדינה ריכוזית יותר כאשר עולה לשלטון בפעם השנייה, וחיפש ממלוכים רבים במטרה לאחד אותם. סלד מרעיון הפדרציה המשפחתית.
- "שדרג" את האכזריות הפוליטית – אנשים ישבו בכלא והוצאו להורג.
- הרחיב את הגורם הממלוכי
- במידה מסוימת אפוא, אלמלכ מכשיר את הקרקע לעלייתה של המדינה הממלוכית.
למה ממלוכים ולמה ממלוכים שלו?
- הרצון לחזק את שלטונו. אכזבה מחיילים וקצינים מסוגים שונים בסכסוכים פנימיים. הוא הבין שהוא יכול לסמוך רק על הממלוכים, החיילים שהוא פטרונם.
- ההיצע הרב של ממלוכים צעירים בעקבות הפלישות המונגוליות לאזורים "תורכיים" צפונה מהים השחור (דשת-י אל-קבג'אק) שווקי העבדים מוצפים בצעירים וצעירות תורכיים.
אלבחריה (אלצאלחיה)
- על שם "בחר אלניל", מפני שהשתכנו באי רודה (רוצ'ה) בנילוס, מול קהיר.
- כאלף ממלוכים בעיקר מהתורכים הקפצ'אקים. בינם לבין עצמם דברו תורכית, וחלק למדו ערבית.
- מבוגריה המפורסמים: ביברס וקלאאון.
1249-1250
שורה של אירועים שמביאים לשינוי שלטוני מובהק. אלצאלח בנה שלטון גדול וחזק, אך הוא גסס.
- מסע הצלב השביעי – הכי גדול והכי מאורגן.
- LOUIS IX – ידוע באדיקותו. שלט בצרפת. ארגן מסע צלב אדיר, והחליט להתחיל ביעד מצרים. הוא החליט לבצע מהלך אסטרטגי ולהוציא את מצרים מידי המוסלמים ולנצל את העושר של מצרים, הרי שזו תהיה הדרך לארץ הקודש. הביצוע היה כושל בסופו של דבר. עם צבא אדיר, נחתו בצפון מצרים, השתלטו על העיר דמיאט. ישנה בהלה גדולה בקרב המוסלמים, והתארגנות גדולה של הצבא שהצפין כדי לעצור את הצלבנים. הטעות הגדולה של הצלבנים הייתה שהם לא הדרימו נגד המוסלמים במהירות, אלא השתהו וחיכו. גם להצפות הנילוס היה תפקיד במהלך זה.
- מותו של הסלטאן אלצאלח – לפי המקורות, היה ניסיון להסתיר את מותו של הסלטאן שספק אם הצליח.
- הקמת החונטה (פח'ר אלדין אבן שיח' אלשיוח' ושג'ר אלדר) – קבוצה קטנה מאוד של מפקדים ואנשים בכירים, כולל אשתו התורכיה של הסלטאן שהייתה מיודדת עם הבחריה. אנשים אלה בינתיים נהלו את המדינה.
- היו כל מני קרבות קטנים שלא הניבו פירות.
- קרב מנצורה – המוסלמים והצלבנים נלחמו בעיר קדומה זו. הצלבנים הצליחו לחצות את התעלה ולהכניע את המוסלמים. האבירים הצלבנים דהרו קדימה ונכנסו לעיירה זו, ו"עשו שמות". יש בהלה גדולה בקרב המוסלמים, ולכאורה הצלבנים עמדו לנצח. ישנם מקורות שהאסלאם (המקומי) עמד להיכלה. ביברס, הקצין של הבחריה, מופיע ומנהל את הקרב בעיירה זו. הייתה זו בפעם הראשונה לחימה בשטח בנוי. אחרי קרב זה, שתפס את הצלבנים בדהירה קדימה, ולטעותם, השאירו את חיל הרגלים אחורה, הממלוכים ניצחו. הצלבנים נסוגו לצד השני של התעלה, והתחילו לחזור אחורה. הממלוכים לקחו שבויים צלבנים, כולל המלך, ששוחרר לאחר מכן. לאחר הקרב לא היה צורך יותר לשמור על מות הסלטאן בסוד והאמת יוצאת לאור.
- בואו של תוראן -שאה – הסולטאן החדש שהגיע עם ממלוכים חדשים. הוא זלזל בממלוכים הותיקים, שזה עתה ניצחו את הצלבנים. הממלוכים הותיקים הרגישו מאוימים, ואם לא יעשו משהו, הם עלולים למצוא את עצמם ללא עבודה, בכלא, או בגלות. לבסוף, הממלוכים הותיקים החליטו לפעול לפני הסולטאן ולהוציאו להורג.
- ההפיכה והמהפכה – הממלוכים הותיקים ישבו עם מפקדי הצבא (גם הבחרים), והחליטו במי הם בוחרים שיעמוד בשלטון. הם בחרו בשג'ר אלדר לשליטה, משום שהיה לה קשר עם השלטון הקודם וכן עם הצבא. לתקופה מסוימת ישנה סולטאנה, אישה שולטת. העובדה זעזעה אותה יותר מדי, והדיסוננס היה רב מדי. ישנה אפוא תקופה של אי ודאות, ולאחר תקופה של כ-10 שנים הם הצליחו להתאושש. יש כאן מהפכה תפיסתית ומהותית. הממלוכים לקחו את גורלם בידיהם שלהם, ובריש גלי.