The Turbulent Decade 1250-1260
תקופת אי ודאות ואי סדר. אל לנו לשכוח שהמונגולים עדיין נמצאים בעניינים שמתחילים להתקרב, וצריך להתמודד עם איום זה. לכן היה צורך לבחור במנהיג שיוכל לנהל את העניינים והקרבות נגדם.
- איבכ אלתרכמאני – (אדונו היה תרכמאני) – נבחר במקום שג'ר, והיה מסוכסך עם הבחריה והרג את המפקד שלהם.
- שג'ר אלדר
- אקטאי – מנהיג אלבחריה נרצח.
- בשלב מסוים אלבחריה מאבדים את כוחם, הם בורחים ממצרים לסוריה, ולאחר רצח מנהיגם אקטאי, ביברס הופך להיות המנהיג.
- ביברס – הופך להיות מנהיג של אלבחריה.
- אלמלכ אלנאצר יוסף – שליט דמשק וחלב (לא לבלבל עם צלאח אלדין המפורסם).
- קטז – ב1259 עולה לשלטון המפקד הבכיר במצרים. פירוש השם – כלב פראי. היה האיש הנכון בזמן הנכון ובמקום הנכון. בזמן זה המונגולים כבר כבשו את בגדד ובקרוב את סוריה. המפקדים הבכירים הממלוכים במצרים דנו באשר עתיד לקרות. קטז וביברס החליטו להתפייס והבינו את המצב הקשה מולו הם עומדים. קטז הנהיג את הצבא, בשת"פ עם ביברס, עד לקרב עין ג'אלות.
ובינתיים מי מתקרב?
- הממלוכים מתכוננים בקהיר, והולאגו מגיע עם צבא אדיר לצפון סוריה, סביב תחילת 1260. הוא קרא לאלנאצר יוסף להיכנע, אך האחרון התמהמה ולא נתן תשובה ברורה.
- כיבוש בגדאד בראשית 1258
- התכתבות עם אלנאצר יוסף 1258 – 1259
- פלישה לצפון סוריה בראשית 1260; כיבוש חלב
- כתבוקא נשלח דרומה ומנהל פשיטות לתוך ארץ ישראל ולעבר הירדן
- הולאגו עזב את סוריה (למה?) עם רוב הכוחות וחוזר לאזור אד'רבייג'אן – ישנם ויכוחים בין החוקרים: גישה אחת (בעיה אישית-פוליטית) – שמע שאחיו מונקה נפטר, ומתחיל לעשות את דרכו מזרחה בחזרה, ולא הגיע יותר מזרחה מאד'רבייג'אן בעודו צופה את הקרבות עם משפחתו המונגולית על הירושה. כעת, הסכסוכים בינו לבין בני דודיו מאורדת הזהב החלו להתפרץ. גישה נוספת (בעיות לוגיסטיות): לא היה מספיק מרעה באזור סוריה, מחסור במים.
- כתבוקא נשאר עם כוח קטן (אוגדה אחת, כ-10,000 חיילים). הולאגו אומר לו לארגן את הקיים: לשמור על הצלבנים, לשים עין על מצרים. משמר קדמי של המונגולים הוצב בעזה.
מבחינת המוסלמים, המצב היה רע, וגם הצלבנים היו מבולבלים ולא הצליחו לקבל החלטה לפעולה.
מה קורה במצרים?
- קטז עלה לשלטון בסוף 1259
- ביברס שב למצרים והתפייס עם קטז – ביברס אז היה מנהיג של יחידת הבחריה, והיא חוזרת עמו למצרים. כולם למעשו נרתמים למאבק העתידי עם המונגולים.
- בואם של השליחים המונגולים וסופם המר – הביאו מכתב מנוסח בערבית מליצית, עם מסר מהמונגולים שעל הממלוכים להיכנע להם. קטז מוציא אותם להורג, ורצה להראות את אונו מול המונגולים, ולהביע זלזול. הוא שורף אחריו את הגשרים, ומאלץ את כל הסובבים לו ללכת איתו "עד הסוף". הוא שולח את ביברס קדימה, כמפקד חיל החלוץ. בעזה נתקלו בכוח המונגולים והבריחו אותם לאחור.
- יציאה לסוריה באמצע יולי 1260
- המפגש עם הפרנקים בעכו (החמצת הזדמנות?) – פ. ג'קסון לעומת ר. גרוסה. לפי הגישה של גרוסה, אומרים שהצלבנים לא ראו את הנולד לכרות ברית עם המונגולים נגד המוסלמים, וכינה את פועלו של הולגו כ"מסע הצלב המונגולי". ג'קסון טוען כי הצלבנים לא יכלו בשום פנים ואופן לכרות ברית עם המונגולים, קראו את המפה הפוליטית, שמרו על ניטרליות ובסופו של דבר פעלו בחוכמה.
- קרב עין ג'אלות – 3.9.1260 – הכוחות הממלוכים בפיקודו של קטז נכנסים מדרום לארץ ישראל, והמונגולים, בפיקודו של כתבוקא, מצפון. המונגולים הביאו גם כוחות סורים עמם ששולבו בעל כורחם שלאחר מכן ערקו, וגם פרשים. בקרבות הגישוש ידם של המונגולים הייתה על העליונה, ואלה אחזו בשטח בין הגלבוע, מעין חרוד, לגבעת המורה. הממלוכים באו ממערב, וקטז נחשב לגיבור קרב ונלחם בעצמו. כתבוקא נהרג בקרב. ההנחה היא שקטז הצליח להנהיג את חייליו ולנהל את הלחימה הטקטית בחוכמה, דבר שהקנה בסופו של דבר לממלוכים את הניצחון. נאמר כי קטז קיים שיחת מוטיבציה לחייליו, על מנת להעלות את מורל רוחם. ההנחה בסופו של דבר היא שהממלוכים באו לקרב ערוכים, והמונגולים היו שאננים לאחר תקופה של שליטה ללא עוררין.