- תיאורי מקרה case studies כמו של פרויד. מתאים לאיתור תופעות חדשות או תת-קבוצה המתהווה בשדה. היתרון של תיאור מקרה הוא שהוא מכיל סיפור שלם של אדם, ולכן יש כאן מקום להציג תמונה מורכבת, רעיונות, מחשבות.
- פרויד פיתח את התיאוריה הפסיכואנליטית ובמסגרת המחקר שלו – ביצע סדרת מחקרים על נשים עם היסטריה (היסטרה = "רחם" ביוונית).
- הרבה מאוד שנים לא התייחסו לתיאורי מקרה (לא מדעי, לא מדויק, מסורבל, ארוך). היום יש הבנה בשדה הפסיכותרפיסטי שהמחקר הגדול רחב מאוד, המדדים לא תמיד מסבירים. יש היום הצעה שבכל מחקר מאוד גדול צריכים להכניס כמה תיאורי מקרה פרטניים. יש לראיין, לשמוע סיפור חיים, חווית טיפול, לבדוק את אותם אנשים שהטיפול לא עזר/אפילו הזיק/אלה שנשרו מהטיפול. כך נקבל "זרקור" לתוך מקרים מעמיקים יותר, לצד מחקרים גדולים. שילוב של מחקרים גדולים ו-case studies.בנוסף יש תפיסה שאומרת שתיאורי מקרה הם נקודת פתיחה טובה שיכולה להעלות לנו רעיונות למודעות לגבי איך להמשיך את המחקר.
סוגי מחקרים
- שאלוני דיווח עצמי ניתן לקבוצות גדולות. יעיל וזול. אנשים לרוב ממלאים אותם באופן מהימן. עלולות להיות הטיות ולכן יש שאלונים שבודקים עקביות בתשובות.
- תצפית התנהגותיתמקובל במחקר על בעיות של ילדים, זוגות מתווכחים, חולי נפש
- מחקרים ביולוגייםבדיקות הורמונאליות, דגימות דם, מיפוי גנטי….
- פעילות מוחיתסריקות מוח לבעלי תסמונות כדי להבין אילו אזורים במוח קשורים בהפרעה (סריקות fMRI לדוגמא להבנת הקשר בין מבנה במוח לתפקודו).
גישות ומודלים להסבר של פסיכופתולוגיה
- מודלים ביולוגיים – התמקדות בתהליכים פיזיולוגיים
- מודלים פסיכולוגיים –פסיכואנליטי (פסיכו דינמי), התנהגותי-קוגניטיבי, הומניסטי-אקזיסטנציאלי
- מודל סוציו-תרבותי: השפעת החברה והתרבות על התנהגות הפרט
מודלים ביולוגיים
- תפקוד אזורים במוח – עודף או חוסר בנוירוטרנסמיטורים במוח. לרוב מתמקדים בפגיעה בתפקוד/אזור/אזורים במוח. למשל, הפרעת קשב וריכוז – פגיעה בתפקוד של האונה הימנית. סכיזופרניה – עודף דופמין. דיכאון – חוסר בסרוטונין. הפרעת קשב – חוסר בדופמין. בהתאם, מייצרים תרופות שתפקידן לאזן את העודפים/חוסרים הללו.
- פעילות הורמונאלית – התמודדות עם הורמונים כמו אדרנלין וקורטיזול.
- גנטיקה – הפרעות ומחלות נפשיות מסוימות שהן תורשתיות, ולאנשים עם גנים מסוימים יש פגיעות רבה יותר לאותה מחלה. סכיזופרניה (מרכיב גנטי חזק), דיכאון, אוטיזם. בנוסף יש כאן עניין של אינטראקציוניזם, הגנטיקה לא עומדת בזכות עצמה אלא מושפעת מהסביבה. סביבות מסוימות יגרמו לגנטיקה להתבטא, ואחרות "ירגיעו" אותה.
- טמפרמנט – מזג מולד של הילד: סגנון תגובה לסביבה, יכולת ויסות עצמי, נטייה להתקרב/להתרחק
- השפעת סביבה מוקדמת על התפתחות קשרים בין סינפסות – בגיל קטן הסינפסות ממש מושפעות מהמצב בסביבה (יסולוגיים – פלסטיסיות).
מודלים פסיכולוגיים
המודל הפסיכואנליטי (צמח בתחילת המאה ה-20, פרויד)
לפי מודל זה, פסיכופתולוגיה הינה ביטוי של תכנים לא מודעים שעברו הדחקה או ניתוק (דיסוציאציה). קונפליקט מודחק או משאלות מודחקות, או דיסוציאציה של טראומה– האדם מתנתק מהטראומה שלו, הנפש שומרת על עצמה ולא משייכת את החוויה אליה. ביטוי של רשמים מהתנסויות מהעבר, לאו דווקא מודעת (קשר, אינטימיות, מין, תפיסה עצמית).
- חרדה הינה "איתות" של הנפש, ישנה הצפה של תכנים לא מודעים ומכאיבים, המאיימים על הנפש– משהו שאנחנו לא רוצים להתחבר אליו, לא מקובל משפחתית או תרבותית. חרדה לפי מודל זה מכסה על תכנים אחרים.
- תהליכים התפתחותיים בילדות משפיעים מאוד על האישיות הבוגרת…
- הפחתת כאב ע"י שימוש במנגנוני הגנה: תהליכים שמעוותים את המציאות החיצונית/הפנימית כדי "לרכך" אותה ולהקל את הכאב
- נורמאליות ופתולוגיה הן חלק מאותו רצף
- פסיכואנליזה רוצה למצוא סיבות פנימיות באדם וכניסה לחלקים מודחקים במסגרת התהליך הטיפולי. כל בעיה היא סימפטום לבעיה עמוקה יותר שהשורש שלה נמצא בתוכנו עמוק. חוויות ובעיקר חוויות מוקדמות מאוד משלב הינקות נצרבות בנפש (לדוגמא אמא שיש לה דיכאון לאחר לידה ומרוחקת מהתינוק שלה).
- מבחינת כלים טיפוליים – אסוציאציות ודיבור חופשי, ניתוח חלומות, הומור
- תרומה: הגישה תרמה מאוד בהבנה של תהליכים לא מודעים והאופן בו הם מפעילים אותנו. חשיבות של חוויות ילדות מוקדמות בעיצוב האישיות הבוגרת. תפיסת נורמאליות ופתולוגיה על רצף, התפתחות רבה במחקר על התקשרות. עם זאת: מעט מחקר שיתקף את המושגים הבסיסיים ואת הטיפול (לא אמפירי), מעט מידי דגש על אינטראקציה עם הסביבה והמציאות ויותר מידי דגש על העולם הפנימי.