בשיא הכיבוש של המוסלמים בספרד, עדיין צפון ספרד נשארת בידיהם של הנוצרים. בתוך כך ישנה תקופה של התפתחות תרבותית.
- תחילת הכיבוש: 711
– טארק בן זיאד (> ג'בל טארק > גברלטאר) – מפקד ברברי עם כוח צבאי, עובר מצפון אפריקה לדרום ספרד. הם התפשטו במהירות לכיוונים שונים.
- 756-716: מושלים מדמשק או מאפריקה מטעם השלטון המרכזי האומיי. בתקופה זו, נתפס מחלק המדינה האומיית המאוחדת. עם השתלטות העבאסים על האומיים, עבד אלרחמן הצליח להימלט ולהקים מדינה אומיית בדרום ספרד.
- 1031-756: האומיים של ספרד (מהמאה העשירית, נקראו גם ח'ליפים)
- מלוכ אל-טואאִף (reyes de taifas) طائفة
- רקונקיסטה (reconquista) – הכיבוש האיטי מחדש של הנוצרים על הטריטוריה שהייתה בשליטה של המוסלמים.
– טולדו 1085
– קורדובה 1236
- אל-מֻראבִטוּן (1147-1056) –
- אל-מֻוַחִדוּן (1269-1147) – ידועים בכך שניסו לאסלם בכוח גם יהודים וגם נוצרים (סיפורו של הרמב"מ ביחד עם משפחות נוספות שעזבו את ספרד).
שתי השושלות הללו ברבריות עם גישה "פונדמנטליסטית" שהצליחו במידה מסוימת להדוף את הנוצרים, אך כל אחת מהן נפלה בסופו של דבר.
השריד האחרון של האסלאם בספרד
- גרנאדה – הנוצרים ממשיכים ברקונקיסטה ומצליחים להשתלט על "המאחז" האחרון של המוסלמים.
- בנו נצר, 1237-1492 – יציאתו של קולומבוס מערבה.
- אל-חמרא (Alhambra) – "האדומה" – היה ארמון או מכלול גדול של בניינים.
התמורות התרבותיות של התקופה
- שאלת ההתאסלמות ומורכבות האוכלוסייה – אבותיו של אבן ח'לדון היו מספרד, והוא היה ממוצא ערבי טהור.
- שערוב – היהודים בינם לבין עצמם ידעו וכתבו ערבית (השירה בעברית אך ההגות בערבית).
- מוזערב (Mozarab) (< מֻסתערב ?) – הנוצרים שדיברו ערבית ואף קיימו את תפילותיהם בערבית.
ניתן להראות שהרוב המכריע של העדות עברו תהליך של שערוב.
- מֻוַלַּדוּן – בני תערובת ספרדים-ערבים – במהותם ערבים. לדברים אלה יש השלכות פוליטיות, גם בימינו.
- מודחרס (Mudejares) – מוסלמים שנשארו בספרד, ולאט לאט עזבו את הערבית ואימצו את הספרדית. חלקם גם עזבו את האסלאם והתנצרו.
ניתן להניח שבתקופה זו הייתה מידה בלתי מבוטלת של תסיסה תרבותית, מפגשים תרבותיים. לא הייתה זו אוטופיה בין דתית, אך החברה הייתה די פתוחה לריבוי דעות.
חשיבות אנדלוס
הייתה בקשר טוב עם המזרח, והייתה אחדות תרבותית.
טכנולוגיה – בין היתר בתחום המים וההשקיה.
ספרות – ספרות ענפה בנושאים דתיים וחילוניים.
למדנות דתית וחילונית – כנראה שהמפגש התרבותי היה מפרה.
פילוסופיה – התפתחות של פילוסופיה על סמך הפילוסופיה היוונית.
העברת ידע – כיצד בארצות האסלאם קיבלו די מוקדם את הידע היווני, תורגם לערבית, השתלב עם ידע מזרחי, הועבר הלאה מערבה, הוטמע באירופה והאירופים פיתחו זאת לתוצר משופר.
היהודים – היו בעלי תפקיד מהותי בהעברת הידע. הם הועסקו בתרגום ולכן היו בעלי תפקיד חשוב בכך.
יש כאן מידה רבה של רומנטיזציה ונוסטלגיה לתקופה ול"תור הזהב", אם כי המוסלמים היו בשלטון ומדי פעם גילו תוקפנות ואלימות כלפי הד'מים. יש מספר טענות שתומכות וסותרות את התזה שהיחס של האסלאם לד'מים, ובפרט ליהודים, היה טוב יותר מאשר היחס של הנוצרים ליהודים.
האוכלוסייה הלא מוסלמית והתאסלמות
השאלה המרכזית: כיצד הפך מיעוט לשוני ודתי לרב המכריע עד ימינו באזור כה נרחב?
הנחות ייסוד:
- עד שנת 1500 בקירוב, המפה הדמוגרפית (כלומר, אתנית לשונית ודתית) של המזרח התיכון המודרני פחות או יותר נקבעה.
- תהליך התאסלמות היה איטי מאוד והשתרע על מאות שנים.
- תהליך השערוב היה מהר יותר אם כי גם זה עניין של דורות (שינויים לשוניים יכולים להתרחש די במהירות)
- שני תהליכים לא חייבים להיות ביחד.
בעיות במחקר
* המקרות לא מספקים מידע רב על התהליכים הללו.
* חוסר יכולת לערוך ניתוח סטטיסטי (השוו גישתו של BULLIET – חוקר אמריקאי שבנה מודל סטטיסטי)
* הקושי הרב לזהות את המניעים של המתאסלמים. גם בימינו כאשר שואלים אנשים שהמירו את דתם בצורה "מדעית" ניכר כי הסיפורים חוזרים על עצמם. מכך קשה להבין את המניעים ואת התהליך האמיתי של המרת הדת.
* הדיון מושפע מעיסוקים פוליטיים / אידיאולוגיים עכשוויים (בהודו, בלקן, ספרד, וכ'ו) – מנהיגים במדינות מסוימות מתנגדים לעובדה ששרר במדינתם כיבוש, ושמה שאירע אין הוא אלא "נטע זר".
לפני דיון על התאסלמות, מספר הערות על מצב הד'מים
אהל אלכתאב – עם הספר, היהודים והנוצרים (והזורואסתרים)
אהל אלד'מה – מקבלים חסות והגנה בשלטון בתמורה לציות לחוקי השלטון המוסלמי.
תנאי עמר – חוקים שהתגבשו במהלך המאה ה-7 וה-9, על ידי עמר הראשון או השני.
ג'זיה – מס גולגולת
ח'ראג' – מס (בד"כ חקלאות)
לסיכום, ישנן מספר בעיות של המחקר: המקורות , השוני בין מקום למקום ותקופה לתקופה, מגמות עכשויות בדיון ופולמוס (ראו מאמרו של מרק כהן – מעלה טענות שונות בנוגע ליחס היהודים על ידי האסלאם והנצרות בימי הביניים).