- חַמְדאנים (929 עד תחילת המאה ה-11) – באיזור הספר, בין סוריה לתורכיה של ימינו.
- סַיְף אלדַוְלַה
- הסְפר (תַ'עְ'ר) עם הביזנטים
- פלישה ביזנטית בשנת 970
- המשורר אל-מתנבי – היה בחסותם וכתב נגד הביזנטים.
גם שושלת קטנה יכולה להיות מוקד לפטרונאז', דוגמתו של אלמתנבי מוכיחה זאת.
איראן והמזרח
- צפארים – איראני עממי
- סאמאנים – איראני אריסטוקראטי
- ע'זנוים – תורכי (מוצא ממלוכי)
- בויהים – איראנים שכירי חרב; שיעים
- קרא-ח'אנים – תורכים נוודים
מצרים וסוריה
- טולונים – מוצא תורכי
- איח'שידים – מוצא תורכי
- פאטמים – ערבי שיעי
- חמדאנים – ערבי (נטייה שיעית)
בתקופה מסוימת זו, יש לנו שני מקומות חשובים ביותר באימפריה האסלאמית, שבהם יש שושלות שיעיות. ישנם חוקרים המכנים מאה זו (950-1050) המאה השיעית. מעניין לראות כי אין שיתוף פעולה בין הפאטמים לבויהים, ועולה השאלה מדוע שיתוף פעולה זה לא התקיים. לכך כמה סיבות: הבויהים היו אמאמים לעומת הפאטמים שהאמינו ב-7 האמאמים. כמו כן הפאטמים חשבו שהם מצאצאיו של עלי וחיכו ליורשו, והבויהים שומרים על הח'ליפות העבאסית נגד הפאטמים. ניתן לומר כי בתקופה זו מתגבשת סופית התודעה השיעית נגד התודעה הסונית.
לקרוא:
- כאהן, האיסלאם, עמ' 347-364.
- David Morgan, Medieval Persia, 1040-1796 (London, 1988), pp. 25-40.
מבוא לשיעה
- השיעים מהווים כ-15% מכלל המוסלמים בעולם
- 80% מהשיעים משתייכים לזרם התרי-עשרי, השיעה האמאמיה
- רוב באיראן, עיראק ואזרבייג'אן
- העדה הגדולה ביותר בלבנון (מעל 40%) ובבחריין
- קבוצות מיעוט גדולות בפקיסטן, הודו, תורכיה, תימן, אפגניסטן וסעודיה.
לקראת סוף המאה ה-9 הוקמו שלושת הזרמים: זידיה, אסמאעיליה והאמאמיה
מתוך השיעה האסמאעילית – קרמטים, פאטמים ונזארים / חשישיון
בית עלי והקבוצות השיעיות
(עץ במצגת)
זידיה – מתפצלת אחרי מותו של האמאם ה-4
האסמאעיליה – מתפצלת אחרי מותו של האמאם ה-7
האמאמיה – מתפצלת אחרי מותו של האמאם ה-12
איך הכל התחיל?
- הנביא מחמד נפטר ב-632 מבלי למנות יורש (?)
- המהאג'רון והאנצאר רבים על השלטון
- המהאג'רון משתלטים וממנים את אבו בכר כח'ליף
- ארבעת הח'ליפים הראשונים: אבו בכר -> עמר -> עת'מאן ולבסוף עלי.
תומכי עלי מתנגדים לרעיון
- גרעין שיעי מתגבר כבר עם מות הנביא
- תומכי עלי טענו שהוא זה שאמור לרשת את הנביא
- ייחוס נעלה של עלי – בן דודו של הנביא, ואבו טאלב גידל את הנביא. עלי בעלה של פאטמה, בתו הבכורה של הנביא
- קדימות באסלאם – מראשוני המאמינים (לפי השיעים- ראשון המאמינים), תמך בנביא כבר בתחילת הדרך. בעת ביצוע ההג'רה, עלי נשאר מאחור ומתחזה לנביא כדי להטעות את הקריישים ולאפשר לנביא בריחה שקטה.
- מינוי מפורש על ידי הנביא – השיעים טוענים שהנביא שעלי מונה על ידי הנביא באופן רשמי במעמד ע'דיר ח'ם.
מעמד ע'דיר ח'ם
פלג המים הקטן שליד העיירה ח'ם. השיעים מאמינים שבמעמד זה הנביא אוחז בידו של עלי, מעמיד אותו מול כל העדה המוסלמית, ואומר: "מי שאני הוא אדוניו, עלי הוא אדוניו; הוי אלוהים, תמוך במי שתומך בו והיה אויב לאויבו". השיעים מאמינים שמתוקף טקסט זה, עלי הוא היורש החוקי של מחמד. (אלנצ)
ישנם חילוקי דעות פוליטיים שגורמים לסיעת עלי לפרוש מהעדה.
תקופת שלטונו של עלי
- 661-656: חמש שנים של אי-שקט
- 656: קרב הגמל
- 657: קרב צפין
- 658: קרב נהרואן
- 661: רציחתו של עלי
- השלב השני של חיזוק הזעם והבדלנות השיעית.
קרב כרבלאא' (אירועי הפתנה השנייה)
- השלב המכריע בנתק בין השיעה לסונה
- יזיד בן מעאויה – מינויו לח'ליף מעורר התנגדויות רבות
- העיר כופה – חסין בדרכו לכופה להטיל מצור על המחנה, אך השיעים לא באו לעזרתם של חסין ופמלייתו
- 10.680 (יום העאשוראא', חודש מחרם)
- חסין ופמלייתו מול הצבא האומיי – האומיים מחסלים את ההתנגדות הזו.
קרב זה בעל השלכות רבות מאוד על התפתחות השיעה
המשמעות של קרב כרבלאא'
קרב בעל סימבוליות רבה, של קבוצה קטנה שמתמודדת מול צבא עריץ.
- משמעות היסטורית ומיתית
- "מיתוס התשתית של השיעה"
- שלטון עריץ מול אהל אל-בית
- חיסול נכדו של הנביא
- יום עאשוראא'
- תַעְזִיַּה – התאבלות
ההשלכות של קרב כרבלאא'
- קו פרשת המים של השיעה – התפלגות רעיונית:
- התנגדות אקטיבית (ח'רוג') לעומת התנגדות פאסיבית (קעוד)
- רוב השיעה הופכת להיות קבוצה בדלנית, ללא רצון לאחות את הקרעים
- השינוי המיוחל יגיע רק עם בוא המשיח
- ג'עפר אל-צאדק (749), האמאם השישי, כדוגמא – העבאסים מציעים לו להיות ח'ליף במקום הח'ליף האומיי, אך זה מחליט לוותר על השלטון. החלטתו סוללת את עליית העבאסים לשלטון.