- רפורמות – שיפור תנאי העבודה – "אופק חדש", בהובלת פרופ' יולי תמיר. יש היום כמה דוחות מחקר על המשמעות וההשלכות של אופק חדש. יש קול לא ברור ולא אחיד לגבי ההשלכות.
- השמה: משיכת כוח אדם איכותי כוח אדם מקצועי יותר, בייחוד בתקופות של משברי הייטק. במקצועות הריאליים חסרים מורים חזקים, ולכן בעיקר מנסים למשוך אנשים ריאליים. דוגמא נוספת: משיכת אנשי צבא ועידודם להיכנס למערכת החינוך (כמו תכנית "נחשונים" להוראה של אוניברסיטת בר-אילן). בנוסף משיכת צעירים לתחום החינוך דרך מלגות.תכנית "חותם" – לקיחת בוגרי BA והסבתם להוראה. התכנית מעניינת משתי סיבות: 1) פועלת מתוך ידיעה שהקושי הגדול בהוראה הוא הכניסה לביה"ס בקבוצות. מלווים אותם בהנחיה הדוקה כדי להתמודד עם הקשיים במפגש עם המערכת. 2) סטודנטים באים לתכנית ואף אחד לא מצפה מהם שהם יהיו בתחום ההוראה עד הפנסיה. המסר הוא "בואו לכמה שנים ואח"כ תראו מה הלאה". בנוסף, יש תחרויות בין המורים סביב מצוינות הכוללת חשיפה טלוויזיונית. זהו ניסיון להעלות את יוקרת המורה ולהעצים את דימויו.
- בשנים האחרונות שיעור הגברים בבתי-הספר לחינוך באוניברסיטאות עולה, ובנוסף הציונים בפסיכומטרי. מעיד על כך שהחינוך הפך להיות מקצוע שיותר אנשים מהאוכלוסייה רואים בו רלוונטי ללמידה אקדמית. אנחנו רואים מגמה של צעירים שלא מנסים להשיג מעורבות בחברה רק בהיבטים של מעורבות ויציבות כלכלית ("עשיתי את שלי") אלא גם דרך מעורבות חברתית ומנהיגותית– שאיפות יותר אידיאליסטיות. בולט במיוחד בקרב מעמד הביניים – הקבוצות הדומיננטיות החזקות בדר"כ. למה השיח מתחזק?העתיד הכלכלי של הצעירים לא מובטח. הקריירה שלהם לא ברורה; שוק החינוך נותן עבודה בטוחה, קביעות, התקדמות ובנוסף בתוך עולם תוכן של משמעות ועבודה חשובה, שליחות. צריכים להבין שצעירי דורנו מחויבים לפעול בכוחות עצמם בתוך מדינת רווחה שנמצאת במגמת נסיגה מתמדת. שוק החינוך מתחיל להיות מסומן כשוק יחסית בטוח. חינוך משלב שני אלמנטים: גם פחות מחייב מצד אחד ויותר "פתוח" ו"גמיש" ומצד שני אפשרות, הזדמנות.
- ייתכן שדווקא בגלל המצב הכלכלי הקשה, מעמד המורה משתקם. הציפייה היא שמורה טוב יהיה 5 שנים במערכת, ייתן את המיטב וייצא הלאה במקום שיישחק למשך 30 שנים. כבר עכשיו יש אינדיקציות שמעמד המורה מתחיל להשתנות לטובה.
מעמד המורה ופמיניזציה
פמיניזציה = שיעור הנשים בשוק התעסוקה החינוכי בקרב עובדי חינוך הלך והתגבר מאמצע המאה ה-20. ככל שמעמד המורה התחיל להתערער הגברים נטשו ועברו לתעסוקות מתגמלות יותר. נשים נכנסו – חלה ירידה במעמד המורה. שוק התעסוקה החינוכי מהווה נישה נשית של תעסוקה. אופייני לא רק לחברה הישראלית אלא תופעה גלובאלית. בסקטור הדתי ובעיקר בחרדי, וגם אצל הערבים, המגמה היא לא כזאת: רוב המורים נותרו גברים. בגדול, כתהליך גורף אנחנו רואים שעם הירידה במעמד המורה נשים נכנסו והורידו עוד יותר את מעמד המורה (כנראה מבחינת איך שהמקצוע נתפס חברתית).
- התפלגות מורים-גברים נכון ל-2008 במוסדות ההוראה ככל שיורדים ברמת מוסד החינוך (תיכון>חטיבה>יסודי) יש פחות מורים גברים במדינות פינלנד, גרמניה וארה"ב. בישראל זה שונה! ביסודי יש דווקא יותר גברים מאשר בחטיבה. מהיסודי לחטיבה חלה ירידה. אבל, באופן כללי אפשר לראות כאן מגמה שלפיה ככל שהמוסד גבוה יותר בדרגתו כך נמצא יותר גברים. גברים נמשכים לסטאטוס ורווחה כלכלית.למה בישראל זה עובד כך? אנחנו יודעים שהחטיבה היא החוליה החלשה ביותר במערכת החינוך והקשה ביותר מבחינה משמעתית (בין היסודי לתיכון יש קו תפר כי עד החטיבה הלמידה היא חובה ומהחטיבה היא כבר לא חובה). הגברים מהווים מצרך "נדיר" ויקר יותר ובישראל מנצלים את ההזדמנות לבחור יותר מנשים. בנוסף החטיבה מהווה חוליית "סנדוויץ'" שמגשרת בין היסודי לתיכון ולכן גברים פחות בוחרים בה.
- בניגוד לגברים (2005), יש יותר נשים דווקא במוסדות הנמוכים יותר (יסודי) ופחות נשים במוסדות הגבוהים יותר (תיכונים), באופן חותך מגזרים – הן יהודים והן ערבים.
שיעור נשים באקדמיה
אם בעבר רק שליש מהנשים היו מסיימות דוקטורט, היום יותר נשים מגברים מסיימות דוקטורט – 51.4%. עם זאת אם בוחנים זאת מבחינה היררכית ככל שעולים ברמת ההיררכיה רואים יותר גברים. שיעור הנשים בסגל האקדמי הזוטר – 50.6%, בסגל האקדמי – 26.7% ונשים בדרגת פרופסור מן המניין – 13.6%. ההיררכיה המגדרית לא מתבטאת רק בבתי הספר היסודיים/חטיבות/תיכוניים אלא גם באוניברסיטאות. יש יותר נשים במערכת החינוך אבל איפה? במקומות הנמוכים, הבסיסיים. הגברים עדיין ב-TOP.
שוויון, חינוך ומגדר
אי-השוויון מועלה לקדמת הבמה לפי הפרדיגמה הביקורתית (קונפליקט). זה עיקר עיסוקה – להראות כיצד מערכת החינוך היא אחת הסוכנויות החזקות של ההגמוניה בשעתוק אי-השוויון ויחסי הכוח החברתיים והמגדריים.
אנחנו נבחן את החינוך ואי-השוויון דרך הפרספקטיבה המגדרית למרות שיש פרספקטיבות אחרות כמו אתניות, מעמד, דת, לאום, מוגבלויות חברתיות.