הופעה חוזרת של אפיזודות שהולכות ומתארכות. דיכאון כבד(משך אפיזודה: 6-9 חודשים).
פעמים רבות מופיע יחד עם חרדה (קו-מורבידיות גבוהה, כלומר, סיכוי גבוה להצלבה). אפיזודות חוזרות: לאחר שנתיים, חמש שנים או יותר. בין אפיזודות ישנן תקופות ללא דיכאון/תקופות עם מעט סימפטומים, אבל ההפרעה לא נעלמת.
ההפרעה הנפשית השכיחה ביותר: 17% מהאוכלוסייה.
שכיחות גבוהה יותר בקרב נשים: פי 2.
Persistent Depressive Episode
דיכאון בעוצמה נמוכה עד בינונית. נמשך כשנתיים (ילדים ומתבגרים: שנה).
2.5-6 אחוזים מהאוכלוסייה, לרוב פורץ בגיל ההתבגרות. בנוסף לדיכאון 2 או יותר מהסימפטומים הבאים:
- חוסר תיאבון/אכילה יתרה
- קושי לישון/שינה מרובה
- עייפות או ירידת אנרגיה
- ערך עצמי נמוך, קושי להתרכז, קושי בקבלת החלטות. הסימפטומים פוגעים באופן משמעותי בתפקוד ומצוקתיים.
טיפול: תרופתי + פסיכותרפיה.
= = =
יש נטייה לחשוב שיש אחוז דיכאון רב יותר אצל מתבגרים, אך זה לא נכון. מה שכן – יש עלייה בשנים האחרונות בשיעור הדיכאון בקרב מתבגרים.
ייתכן דיכאון מז'ורי עם מאפיינים פסיכוטיים: פגיעה בתהליכי חשיבה, פגיעה בביקורת המציאות, דלוזיות, הלוצינציות (עיוותי תפיסה – הזיות).
פעם הייתה אבחנה מבדלת בין תקופות אבל לבין דיכאון. אז היה וויכוח אם צריכים את אותה אבחנה מבדלת, יכול להיות שכך אנחנו מפספסים אנשים מתאבלים שבאמת נכנסים לדיכאון. בסופו של דבר ביטלו את האבחנה המבדלת. זה לא אומר שכל אדם שנמצא באבל נמצא בדיכאון – אלא שהקלינאי צריך להכיר את המטופל ולהבין שלא כל מה שהוא חווה קשור לאבל, יכול להיות שהוא מגלה סימפטומים של דיכאון (משהו שישב שם לפני והתפרץ). עדיין יש מחלוקות ודילמות אם ביטול ההבחנה בין דיכאון לאבל הייתה נכונה או לא.
דיכאון עונתי
דיכאון שקשור לעונה – לרוב סתיו או חורף. לא סתם דכדוך כי נהיה חושך כבר ב-17:00, אלא סימפטומים דיכאוניים של ממש. במקרה כזה האדם סובל מלפחות 2 אפיזודות דיכאוניות בשנתיים האחרונות, שאירעו באותה תקופת זמן בשנה ובין לבין ללא סימנים של דיכאון. כך ברור שהדיכאון קשור לעונה.
דיכאון לאחר לידה Post-Partum Depression
סוג של דיכאון מז'ורי.
פורץ לאחר הלידה, שכיחות: 10-20 אחוזים.
פורץ בערך כחודש לאחר הלידה ויכול להימשך כשנה. סימפטומים: עצב עמוק, בכי, תחושת ייאוש עמוקה, חוסר אונים וחוסר אנרגיה. תחושת חוסר ביטחון ובעיקר אי מסוגלות רגשית לטפל ולהיקשר לתינוק (פגיעה בהתקשרות תקינה). מחשבות אובדניות במקרים קיצוניים.
צריכים להבדיל בין post-partum blues– תחושת "דכדוך" אחרי הלידה בגלל שינויים הורמונאליים שחולפת לאחר כמה ימים, לעומת דיכאון לאחר לידה.
סיבות אפשריות לדיכאון לאחר לידה: ירידה בריכוז הורמונים מהיריון ללידה, היעדר תמיכה משפחתית במעבר לאימהות.
גורמי סיכון (גורמים שמעלים את הסיכוי לדיכאון לאחר לידה): היסטוריה של דיכאון קליני, גיל צעיר, היריון לא רצוי, גורמי מצוקה סביבתיים (היעדר תמיכה, היעדר קשר אימהי בילדות…), צירים מוקדמים, ניתוח, סיבוכים לאחר הלידה.
טיפול פסיכותרפיה בשילוב עם טיפול תרופתי, מתן תמיכה ליולדת.
טראומה ו-PTSD
טראומה אירוע שמאיים על החיים, פתאומי, שובר את הרצף הטבעי ("לפני האירוע ואחרי האירוע"). מערער את ההנחות הבסיסיות של האדם:
- "העולם כמקום בטוח"
- "אני חסין" – אשליית חוסר הפגיעות
- "דברים רעים לא קורים לאנשים טובים"
הטראומה מערערת את הסכמות הבסיסיות שמניעות את האדם.
המאפיין המרכזי של טראומה הוא תחושת חוסר אונים. הטראומה מהווה איום על החיים ו/או עימות עם המוות, אי נוחות קיצונית.
עם זאת טראומה מהווה דווקא חלק טבעי של רצף החיים – לא משהו חריג. רוב האנשים שחווים טראומה מתאוששים במשך מספר שבועות או חודשים ומגלים חוסן. סימפטומים פוסט-טראומטיים הם: תגובות נורמאליות למצבים לא נורמאליים.
אירועים טראומטיים מציפים את דרכי ההתמודדות הרגילות שמספקות לבני אדם תחושות של: שליטה, קשר/שייכות, משמעות. לפי Herman, J.L. 1992.
האירוע המסוכן שגורם להכי פחות PTSD לאחר מכן – אסונות טבע. אין באירועים אלה רוע וכולם מתמודדים יחד, כקהילה. אירועים בידי אדם לעומת זאת כמו מלחמות מייצרים הרבה יותר PTSD. בתוך אירועים אלה (Man-made disasters) האירוע הגרוע ביותר הוא אונס ובייחוד אונס בתוך המשפחה ע"י הורה.
כשמדברים על טראומה יש להדגיש:
אירוע טראומטי ß התמודדות, משמעות ß תוצאות לטווח קצר; תוצאות לטווח ארוך.
הרבה פעמים חשוב לעשות הבחנה מאוד ברורה בין האירוע לבין אופי ההתמודדות של האדם. האדם יכול להגיב מצוין (יחסית) לאירוע טראומטי כמו אונס, לא להיפגע מכך נפשית ולהתחזק. אין זה אומר שהאירוע עצמו פחות טראומטי!
תגובות מיידיות לטראומה
- חוסר אונים
- הצפה
- בלבול
- חוסר וויסות (רגשות מאוד חזקים או קהות חושים).
- תגובות גופניות (חולשה, סחרחורת, בחילות)
- תלות באנשים אחרים