איך ההוויה מייצרת תודעה?

 

 

תשתיות ומבנה על

טענתו של מארקס הייתה שהחברה מעוגנת על תשתית כלכלית. מעל התשתית צומח בניין-העל האידיאולוגי המורכב מכל ההיבטים התרבותיים והפוליטיים. כל המוסדות החברתיים לא מוסברים דרך הפונקציה שלהם, אלא דרך המעמד שבונה אותם והאינטרסים שלו – הם תמיד מייצגים את מי ששולט באמצעי הייצור. המוסדות החברתיים מייצגים אינטרסים של מי ששולטים באמצעי הייצור – מכאן הרעיון של מארקס שהדת היא אופיום להמונים, מכיוון שהדת היא חלק מבניין העל שמשקף את האינטרסים של בעלי אמצעי הייצור – היא גורמת למאמינים להפוך לצייתניים ולא להבחין בכך שהם נשלטים ע"י בעלי אמצעי הייצור.

מעמד מוגדר אך ורק לפי בעלות או חוסר בעלות על אמצעי הייצור. מארקס מבחין בין שני מצבים של המעמד:

מכיוון שבניין העל מטשטש את ההגדרות, רוב הזמן, הפועלים לא תופסים שיש להם אינטרס משותף – ולכן הם לא יכולים להתארגן ולפעול. הבסיס לשינוי חברתי שיביא לחברה טובה הוא התפתחות של תודעה מעמדית בקרב הפרולטריון (ההפך מתודעה כוזבת). ממעמד כשלעצמו למעמד למען עצמו.

הבורגנות מביאה את כיליונה על עצמה – מתוך הניסיון לשפר את מצבה, מפתחת תנאים שבסופו של דבר יבאו להתפתחותה של תודעה מעמדית – היא מביאה השכלה (צריכה פועלים משכילים), מפתחת את התחבורה (פיתוח שווקים) ואת תקשורת ההמונים (שהפועלים יבינו שהם לא לבד) ובכך גורמת לאנשים להבין את מצבם האמיתי.

הוא מאמין כי מהפכה תתחולל כי:

1. חוסר התאמה בין אמצעי הייצור לבין יחסי הייצור
2. מגפת עודף הייצור
3. הבורגנות יוצרת את התנאים בהם יהפוך מעמד הפועלים ממעמד כשלעצמו למעמד למען עצמו.

 

וובר והדגש על פרשנות

וובר מציע למקד את הסוציולוגיה סביב הפעולה החברתית. הוא טוען שע"מ להבין כיצד בני האדם פועלים יש להבין את הפרשנות שהם מעניקים למציאות – האופן שבו אנשים פועלים מתוך ההבנה שלהם את המציאות. מיקוד הסוציולוגיה לא סביב העבודות שנכפות על החברה מבחוץ אלא  בפעולות שעושים בני האדם כקבוצות ולא כיחידים.

פעולה חברתית – פעולה המתרחשת מתוך מודעותו של  היחיד לתביעות החברתיות והפרשנות שהוא נותן למציאות.

 

סוגי פעולה חברתית ע"פ וובר:

• פעולה אמוציונאלית – הפעולה החברתית הבסיסית ביותר, שנעשית מתוך רגש ולא מחשבה. נעשית מתוך פרשנות של המציאות אך ללא תכנון אלא מתוך סערה רגשית.
• פעולה מסורתית – קרובה יותר לדפוס הפעולה שדירקהיים מציע. פעולה מתוך נורמות.

וובר מציע עוד שני סוגי פעולה. שניהם ראציונליים:

• פעולה ראציונלית היא פעולה שיש לה מטרה.
• פעולה רציונאלית של ערכים ( wertrational) – הולכת לקראת מטרה ערכית (למשל, צמחונות).
• פעולה ראציונלית של אמצעים ומטרות (אינסטרומנטלית, zweckational) – עם הזמן, הערכים הופכים להיות כלוב ובני האדם נותרים עם מערכת סגורה של בחירת האמצעים הטובים והיעילים ביותר, ללא שאלות ערכיות על המטרה ("אני רק ממלא פקודות"). טרם שלב המיסוד צריך שאנשים יאמינו בערכים, ולאחר המיסוד כבר אין צורך באמונות ובערכים כי נותרת רק המטרה.

דגש על הפרשנות – על החלק הפרשני של המציאות. זהו תנאי להבנה של האופן שבו החברה מתארגנת. תמיד יש לקחת בחשבון את הפרשנות שאנשים נותנים למציאות שבה הם חיים ולא להניח שהחיים חיצוניים לבני האדם. החברה היא תוצאה של אינטר סובייקטיביות. היא דינאמית, משתנה ונוצרת ע"י היחידים והקבוצות שפועלים בתוכה ומייצרים אותה בכל פעם מחדש.

סוכנות – יחידים המכוננים את החברה מחדש כל הזמן, ולכן החברה היא תופעה דינאמית, פעילה ונזילה אצל וובר יותר מאצל דירקהיים.

ובר טוען שהמציאות היא לא חיצונית ונכפית על בני האדם, אלא כפויה אך מיוצרת ע"י בני האדם בו-זמנית.

 

סטרוקטורליזם                                                                                                                              אינדיבידואליזם

דירקהיים   מרקס            ובר                     ברגר ולאקמן                  גופמן                  סמית

 

בחברה יש סיטואציות בהן מתקיימים יחסי-גומלין בין בני אדם. בניגוד למארקס, ובר ודירקהיים שמתעניינים בתהליכים החברתיים הרחבים, גישת האינטראקציה הסימבולית מתעניינת ביחסי-גומלין בין בני אדם בסיטואציות שונות. היא נקראת סימבולית מכיוון שהאינטראקציה בין בני האדם מתקיימת באמצעות סמלים (שפה, מחוות גוף, נימוס, לבוש). מערכות הסמלים משפיעות בצורה דרמטית ואף מתעצבת באמצעות מערכות הסמלית.

גישה זו מתפתחת כחלק מאסכולת שיקאגו בשנות ה-20 של המאה ה-20.

~ יחידת הניתוח – סיטואציה / אינטראקציה

~ תיאוריית מיקרו – מציבה את האדם (ולא את הסדר החברתי) במרכז. שואלת שאלות לגבי מפגש קטן

~ האדם מכונן את החברה

~ האדם כיצור מעניק פרשנות / פרשן

~ גישה דינאמית – שינוי תמידי של החברה, מעט מגבלות המוטלות על האדם ואלה נזילות

~ אין מציאות אובייקטיבית אלא אובייקטיביזציה של המציאות

~ המציאות היא אינטר סובייקטיבית

~ דגש על התנסות, חוויה

~ מרכזיותם של סמלים כמערכות שבאמצעותן יוצרים אינטראקציות