- –
- תיאוריית ההתחברות הדיפרנציאלית של סאטרלנד: הוא טוען שסטייה היא תוצאה ישירה של חיברות. בעוד אנו מניחים שסטייה היא כישלון של תהליך החיברות, הרי שסאטרלנד טוען שסטייה היא בד"כ חיברות מוצלחת לערכים ונורמות שונים מערכים ונורמות של החברה כולה. סטייה יכולה להיות סטייה בעיני של קבוצה אחת, אך חיובית בעיניה של קבוצה אחרת. סאטרלנד מדגיש את החשיבות של קבוצות קטנות ואינטימיות כמייצרות סטייה. יש להזכיר שגם ההיפך נכון – קבוצות של סוטים שמיועדות לעשות "תיקון" לסטייה (AA, למשל) בעזרת רה-סוציאליזציה.
- הגדרת מצב משותפת מובחנת משל הקבוצה הדומיננטית. המאמר של בקר – 'חניכותו של מעשן המריחואנה'. תהליך הסוציאליזציה לתוך הוויית העישון מלמד מה אנשים צריכים לחשוב במהלך האקט. טענתו של בקר היא שהיכולת ללמוד לייחס את התגובה הפיסית המסוימת שאדם חווה לעישון המריחואנה, היא לא מובנת מאליה, ולכן, מעשני המריחואנה לא לומדים רק את הטכניקה של כיצד לעשן אלא גם כיצד לקשור בין העישון להשלכותיו הפיזיות וכיצד לקשור את ההשלכות הפיזיות לתפיסת הנאה מהחוויה ולחיוביות. תהליך זה מתרחש בתוך קבוצה. הסטייה היא תוצר של יכולתה של קבוצה חברתית בעלת השפעה חזקה להגדיר קבוצות אחרות כסוטות. מצד אחד, בקר מדבר על הגדרת מצב משותפת של הקבוצה המעשנת ששונה מהגדרת המצב הדומיננטית. מצד שני, בקר מדבר על מושג ה'תיוג' (הדבקת תגית מסוימת לאדם). כאן בקר עושה קומבינציה של גישות אינטראקציוניות וקונפליקטואלית – יכולת של קבוצה להפוך את מי שלא שייך לה לסוטה, כך שהתיאוריה האינטראקציונית של סטייה לא מייחסת תכונות לאדם שמוגדר כסוטה, אלא טוענת שמי שמוגדר כסוטה הוא מי שתויג בהצלחה כסוטה. ההגדרה מיהו סוטה קשורה באופן שבו הקבוצה מחליטה לפרש את התנהגותו של האדם, גם מנקודת מבט אינטראקציונית, כאשר מתמקדים בקבוצה קטנה שמדביקה את תגית הסוטה לאדם בהתאם לכוח החברתי שלהם בקבוצה. כדי שיקרה תהליך של תיוג, צריכים להתקיים כל ארבעת השלבים הבאים:
- ביצוע פעולה לא-קונפורמית
- ההכרה הפומבית בפעולה כחריגה – בקר מעלה את השאלה מתי אותה התנהגות סוטה מוכרת ע"י החברה ומתי היא "צובעת" את האדם.
- הכללת ההתנהגות הסוטה וגינויה – באיזה תנאים חברתיים, או מהו התהליך שבו מכלילים מהתנהגות ספציפית לטענה כללית על האדם.
- הנצחת הסטייה ע"י החברה ע"י התוויה
- שאלה שמעלה גופמן היא 'באיזו מידה מי שתויג כסוטה, מאמץ את הסטיגמה?'. מתי היחיד מאמץ את התפיסה של החברה אותו כסוטה ומתי הוא דוחה את התפיסה הזו? קריירה סוטה – אימוץ הזהות הסוטה שהדביקה החברה (הם רואים את עצמם ושכּמותם כסוטים וממשיכים לשעתק את התפיסות החברתיות של סטייה). גופמן מנסה לדבר על האופן שבו אנשים לומדים להתנהג בצורה שהחברה מצפה מהם. סטיגמטיזציה – הערכה שלילית של החברה כלפי התנהגות או תכונה מסוימת. חולים ונכים (וגם מכוערים, נמוכים ושמנים) – היחס של החברה למחלה או לפגם או לשוני הגופני הם כאל סימנים של סטייה שגוררים הרחקה והסתגרות. אנשים אלה מפנימים את האופן שבו החברה רואה אותם ופועלים בהתאם.
- ניתוח הבנייתי – הבנייה של אחרות חברתית. מתמקדת בשלב האחרון של בקר – השלב שבו ההתנהגות המסוימת הופכת לקטגוריה סוטה.
- מושג האחרות – קבוצות שהתנגדו לתיוג וטענו שהסוציולוגים משתפים פעולה עם האופן שבו החברה מגדירה סטייה וכאילו מאשרת את התפיסה של הסטייה ואף תורמים להדרת קבוצות מסוימות. מחדדים את התפיסה של סטייה כמשהו שהחברה קבעה, ושהסוציולוג לא בהכרח מסכים איתן.
- הדגש הוא על המשמעות של קבוצה אחת תמיד נגזרת מהצגתה אל מול קבוצות אחרות. אין משמעות להומוסקסואליות אם אין הטרוסקסואליות. השאלה למה התנהגות מסוימת הופכת ל"סטייה".
פוקו מתאר את התפתחותה של הקטגוריה החברתית של השיגעון: פסיכיאטרים (התפתחות מדע הרפואה והתמחויות שונות), מדינה (סדר וחוק) וקפיטליזם (האדם אינו יצרני), נגמרת מגיפת הצרעת (פינוי מקום בבתי-חולים). כדי לבנות את מעמדם ולזכות בלגיטימציה חברתית, הפסיכיאטרים היו צריכים לטעון שהם יכולים לאבחן ולרפא את המשוגעים, זאת כדי לקבל מעמד של מומחים. הם יוצרים תיאוריות רבות ומייצרים את ההבחנה בין השפיות לאי-השפיות – שתי קטגוריות אנליטיות נפרדות. מרגע שישנה הקטגוריה הזו, היא מסמלת קבוצת אנשים והיא גורמת להדרה של אנשים המתויגים בקטגוריה זו.
שיעור 15
ריבוד חברתי
מגיע מהמילה רובד, שורה. מתייחס לסוגיות של אי-שוויון בחברה – איך הוא נוצר, מתפתח, איזה מבנה יש לו, מי מרכיב אותו ומי נמצא באיזה חלק, איך הוא משתמר ואיך הוא משועתק? הדיון באי-השוויון מתארגן מסביב להנחת יסוד של חברה דמוקרטית. אחד העקרונות המרכזים של הדמוקרטיה הוא שוויון הזדמנויות, והסוציולוגיה טוענת שאין שוויון כזה – לא בהזדמנויות ולא בתוצרים – בכל חברה שנחקרה. בני אדם לא נהנים משוויון חברתי, למרות שהמדינה הדמוקרטית חרטה על דגלה את שוויון ההזדמנויות.
חברות נבדלות זו מזו במידת השוויון שמצוי בהן ומידת ההזדמנויות שהם מציבות בפני האנשים שמשתייכים אליהם. תחום חקר הריבוד הוא מרכזי מאוד בסוציולוגיה, והוא מבקש לבחון איך הריבוד נוצר, משתמר ומועבר מדור לדור.
הגישה הפונקציונאליסטית
אי השוויון המדובר מייצר בעיה עבור הגישה הפונקציונאליסטית, שהופכת מרכזית בימיו של פארסונס בחברה האמריקאית ("החלום האמריקאי"). כל המחקרים של הריבוד שטוענים שאין באמת שוויון הזדמנויות יוצרים בעיה. הפונקציונאליזם טוען שלכל מוסד חברתי יש פונקציה וקשה להסביר מהי הפונקציה שמשרת אי-השוויון.
חברה מריטוקרטית – שלטון המוכשרים. היכולת האישית היא שקובעת את ההזדמנויות, ולא המעמד. האמריקאים תפסו את חברתם ככזו, והמחקרים הסוציולוגים בנושא הריבוד סותרים הנחה זו.
הדימוי הוא של יחידים שעולים ויורדים בסולמות חברתיים. השאלה שהגישה הפונקציונליסטית שואלת היא אם כל ילד נמצא באותו מקום יחסי כמו הוריו, נאמר שזו חברה מעמדית ואין בה שוויון הזדמנויות. חברה שיש בה שוויון הזדמנויות מלא לא תימצא קשר בין המעמד החברתי של ההורים למצב החברתי של הילד (חברה מריטוקרטיה מוחלטת).
ישנם 2 סוגים של מוביליות (ניעות) – בגישה הפונקציונאליסטית מתייחס ליחידים בתוך החברה:
מוביליות תוך דורית – התפקיד הראשון והאחרון של אדם.
