באינטראקציה של חינוך יש תמיד יחסי כוח. יש מי שיודע יותר ומעביר לאלה שיודעים פחות. אם נצור יחסי כוח נוקשים מידי נאבד את התלמידים ואם נצור יחסי כוח דמוקרטיים מידי גם נאבד אותם.
תנועות הנוער ממבט ביקורתי כאמור לתנועות הנוער קיימת פונקציה של תיווך בין המשפחה לחברה עבור הילדים שנמצאים בהן. חוקרים מהגישה הביקורתית יגידו שתנועות הנוער לא באמת משמשות את כל האוכלוסייה. בדר"כ ילדים שילכו לתנועות נוער יהיו ממעמד סוציו-אקונומיים גבוה וגם הוריהם היו כנראה בתנועת נוער בעצמם.תנועות הנוער מהוות דוגמא לגוף שמשעתק באופן בולט את המעמד החברתי של המשתתפים בו.בדיוק מתוך אותו שעתוק תנועות הנוער (לרבות הצופים) מנסות לחדור לתוך הפריפריה.
דוגמת סיירת מטכ"ל –דוגמא דומיננטית וטיפוסית לבחור שנמצא בסיירת מטכ"ל הוא הקיבונציק שאהב מתמטיקה בתיכון והיה בתנועת נוער, אבא שלו גם היה קרבי, מנהל, ואמא שלו מורה. דוגמא מאוד ברורה לשעתוק מעמדי.
- מדברת על דוגמת תנועות הנוער כ-5 יח"ל בבתיה"ס. הכניסו את האופציה הזאת כדי לתת לתלמידים חלשים לעשות 5 יחידות במקצוע לא תיאורטי – אלא בתנועת נוער. בסוף מה שקרה הוא שדווקא תלמידים מהמעמד הבינוני-גבוה שכבר בלאו הכי היו בתנועת נוער השתמשו בזמן שלהם שם כזמן שמנוצל לטובת יחידות הלימוד. בנוסף, הגיעו בעיקר תלמידים מהחינוך הממלכתי (ולא הדתי/ערבי). התוצאה הייתה הפוכה. דוגמא לתוצאה לא מכוונת.
ביקורת על הגישה הביקורתית – גישת הקונפליקט
שתי הביקורות הראשונות דומות מאוד לביקורת על הגישה המבנית-תפקידית.
- אין דגש על ה-AGENCY– על יכולת השחקנים לשנות, ליצור. יש תפיסה מאוד דטרמיניסטית ומבנית.
- קשה מאוד עפ"י גישה זאת להסביר שינויים, ויותר מכך בדר"כ החוקרים הביקורתיים באים מאוד חזק מתוך שעתוק של יחסי כוח ולכן הם תמיד ימצאו את יחסי הכוח. תפיסה מאוד סגורה ומקבעת של המציאות.
- הגישה מאוד "מעקרת", מייאשת.
מתוך אותה ביקורת התפתחה גישת ה"פדגוגיה הרדיקאלית"
שייכת בעיקר לפראיירה (נלמד בהמשך בפילוסופיה).
לפי גישה זו מטרת החינוך היא לעורר את החשיבה הביקורתית, כך שהתלמידים יזהו תהליכים של שעתוק ודיכוי. לפתח תודעה חברתית ולהסתכל עליה בעין בוחנת.
- החינוך צריך להביא לשינוי תודעה
- להעצים קבוצות חלשות
- החינוך משחרר
(בישראל קיים בי"ס כזה – בית-ספר "קדמה" בקטמונים בירושלים. פעמים רבות דווקא ההורים מתנגדים לשלוח את ילדיהם לבי"ס כזה. הם לא מאמינים שבי"ס כזה ייתן לילדים משאבים שיעזרו להם להתקדם בחברה עפ"י העקרונות המריטוקרטיים. בנוסף לא רוצים להיות מתויגים כהורים לילדים מאוכלוסיות חלשות).
היום יש מגמה כללית בבתיה"ס לחנך לחשיבה ביקורתית. היא חזקה יותר בבתי"ס של הקבוצות החזקות (הולם את הגישה של בזיל ברנשטיין – היכן שיש צופן שפה גבוה יותר והדיונים אנליטיים יותר).
לסיכום, גישת הקונפליקט
- ביה"ס הוא כלי להמשך והשלטת ההגמוניה
- ביה"ס משמרים את ההון התרבותי ויוצרים שעתוק מעמדי
- נקודת אור – מערכות החינוך יכולות ליצור מוקדים של פוטנציאל לשינוי והתנגדות
- פרדיגמה של אינטראקציוניזם סימבולי–פעולה חברתית – לפרטים יש כוח לשינוי
מקס וובר
השתייך ובלט בעשייתו בגישה זו.
- בני אדם הם פועלים actors יצירתיים, הם שולטים בתנאי החיים שלהם ובעיקר כל הזמן עסוקים בלתת משמעות לחייהם.
- טיבו של העולם החברתי הוא אינטראקציות מתמידות בין הפועלים (בני האדם). גישה זו בוחנת את המציאות החברתית דרך האינטראקציה בין אנשים. מבחינת החוקרים המציאות החברתית היא מארג של אינטראקציות חברתיות. ממילא ההתבוננות שלהם היא על המיקרו ולא על המאקרו.
- הפרדיגמה לא באה ואומרת "זאת המציאות באופן גורף" אלא באה ואומרת "איך אני מסתכל, על מה". מתמקדת ביחסים הפרטניים בין בני אדם.
- הפעולה של היחיד מתרחשת תמיד בהקשר של שדה חברתי. ניהול הרושם שלנו תמיד מתרחש בהקשר חברתי. אני שונה כשאני מול הוריי ומול אחיי ומול תלמידים שלי ומול חבריי וכו'.
- האדם מקנה משמעות לעולמו באופן תמידי ומשמעות זאת נבנית באופן תדיר תוך אינטראקציה עם אחרים.
- הפעולה החברתית – לא רק שעתוק של מבנה קיים אלא גם תחזוקה שלו, ולכן גם לעיתים שינוי שלו.
- החוקר שמפעיל את גישת האינטראקציה הסימבולית מחזיק בהנחות מקדימות בקשר למהו השדה בו האינטראקציות פועלות.
