החברה, בעקבות שינויים טכנולוגיים, מסמנת שלב חיים חדש – שלב העוברות. שלב שלפני 30 שנה לא היה קיים. תמיד היו עוברים, אבל החברה לא סימנה את העניין כשלב במהלך החיים. היום אנחנו מתחילים את החיים שלנו מבחינת "סימון חברתי" כבר מהרחם. זהו שלב שלא היה קיים חברתית-תרבותית בעבר.
תוחלת החיים עולה, הרפואה מביאה לכך שאנשים לא רק חיים יותר אלא גם חיים בריא יותר למשך זמן רב יותר. נוצרים כמה וכמה שלבים אחרי גיל הפרישה. הם חיים עוד 30 שנה אחרי הפרישה מהעבודה; זה כוח קנייה אדיר – כוח כלכלי עצום. השוק הכלכלי מתחיל "לפזול" לאותם חיים. "גיל הזהב" באמת הופך ל"גיל הזהב", פחות באופן אירוני. נוצרים הסדרים חדשים באשר לטיפול בזקנים. לפני 40 שנה לא הייתה קבוצה כ"כ גדולה של זקנים בני 90 שזקוקים לסיעוד; החברה חייבת להתארגן ולהיערך לכך.
הבנייה חברתית-תרבותית של מהלך החיים: שאלות
- מהם שלבי החיים? אילו גבולות קיימים ביניהם?
- "המצאה" של שלבים חדשים
- המאפיינים הפסיכולוגיים והחברתיים והתרבותיים של כל שלב
- המעבר בין שלבים – איך הוא מתבצע?
- נתמקד בשלב הילדות ושלב הנערות. בחברה היום כבר קיימת הבחנה. יש לעסוק בשני שלבים אלה כי הפרקטיקות של החינוך עוסקות בעיקר בהן. היום אנחנו יודעים שיותר ויותר עולה של חינוך מבוגרים, וזה בדיוק אחד הביטויים לכך שמהלך החיים מתארך.
ילדות: גיל ביולוגי – גיל חברתי
ילדים היו תמיד, אבל הקטגוריה של "ילדות" לא הייתה. יש עדיין תרבויות גם היום שבהן הקטגוריה הזאת לא קיימת.
היום יש קטגוריה מובחנת של "ילדות" – נראה ברמת תרבות, רפואה, חינוך, צרכנות. יש התייחסות נפרדת וברורה (סרטי ילדים, משחקי ילדים, חנויות בגדים לילדים, הקלות בחוק). ההנחה היא שלילדים יש צרכים מיוחדים כי ההוויה שלהם שונה, פסיכולוגית, גופנית, רוחנית. היא אחרת ולכן צריכים התייחסות מיוחדת שתענה לצרכים אלה.
יש גם הנחה שצריכים לסמן אותם כ"אחרים" כדי שנדע שצריכים להתייחס אליהם אחרת. לכן גם מפתחים הסדרים ומוסדות שיטפלו בצרכים אלה.
- הגדרה של צרכים שונים
- סמלים מבחינים
- מוסדות והסדרים מיוחדים
- התפתחות של תודעה קבוצתית – הילדים כבר יודעים שהם ילדים ומשתמשים בזה. מודעים להיותם ילדים/צעירים ויכולים לנצל או לתעל את זה לצרכים שלהם. הם יודעים על הזכויות שלהם, איך מבוגרים רואים אותם…
- כוח כלכלי אדיר. עיקר הכסף בתעשיית הקולנוע מתרכז סביב סרטי ילדים או סרטים לכל המשפחה. לדוגמא חנוכה: פסטיגלים, הצגות. בשנה שעברה היה וויכוח סביב הפסטיגל באשר למשמעות של ילדות, התוכן, כוחות כלכליים מול כוחות "חינוכיים".
- הילדות מגיעה היום הרבה יותר מוקדם – לדוגמא בנות שמקבלות ווסת הרבה יותר מוקדם מבעבר, 3 שנים מוקדם יותר בממוצע מהאימהות שלהן עקב עוררות מינית שהן נחשפות אליה מהטלוויזיה וחשיפה לכימיקלים והורמונים דרך אוכל מתועש.
המצאת הילדות: גישה היסטורית-חברתית
חוקר צרפתי שמאוד קשור לנושא –אריאס. הוא התייחס מאוד לילדים וניתח ציורים, איך מציירים ילדים בעבר והיום. ציורים של מדונה מימי הביניים – ישו הקטן מצויר כמו מבוגר קטן. אין התייחסות לעובדה שיש לו דפוס גוף אחר, אלא יש כאן גוף מבוגר במימדים אחרים. ילדים עד המאה ה-17 בערך נתפסו כמבוגרים קטנים, לא היה תקופה מפורשת ומובהקת שהוגדרה כילדות.
אז, ברגע שילדים הפסיקו להיות תלויים בהורים מבחינה בסיסית מאוד (הליכה, מזון) נשלחו לעבודה. ישנו עם המבוגרים, התלבשו אותו דבר, אכלו עם המבוגרים. לא היו סודות בין מבוגרים לילדים, ילדים היו מעורבים בתוך המיניות של ההורים שלהם, לא הייתה להם הפרדה לחדרים. במעמדות הגבוהים יותר ההורים היו מנותקים לחלוטין מהילדים והם גודלו ע"י צי שלם של משרתים. לא הייתה תפיסה שההורים הביולוגיים נדרשים להתפתחות התקינה של הילד.
אריאס מנתח את הציור "משחקי ילדים" שצויר ע"י Bruegel (1560), מופיע בווינה. בניגוד לציורים דתיים ברויגל צייר ציורים של החיים היומיומיים של ימי הביניים. רואים בציור משחקים של מבוגרים, למעשה. אלה לא ילדים; הם נראים מבוגרים, קצת מוקטנים יותר. לכן מעניין להבין אם ברויגל נתן את הכותרת "משחקי ילדים" לציורו או שזו כותרת שניתנה מאוחר יותר.
הציור "דיוקן של איש זקן עם ילד צעיר" של דומניקו גירלנדיו –1480 – הילד נראה שם דווקא ילדי, ההבדל ניכר בכך שהילד מסתכל אל הזקן שמביט מעליו, והמבוגר מכוער לעומתו ומחוטט.
אריאס אומר שמהמאה ה-15 מתחילים להכיר במעמד הילדים כילדים. כבר אז התחילו ביטויים תרבותיים שמסמנים את ההבדל. מתבטא בציור של גירלנדיו:
- הילד תמים וזקוק להגנה של המבוגר
- בגלל שהילד יפה ומתוק – הילד הוא מקור לשעשועים של מבוגרים. היום אותם שעשועים היו נחשבים כפדופיליה.
ההסבר של אריאס לשינוי בעיקר קשור בשינויים דתיים שקשורים בכנסיה, המהפכה התעשייתית (המסגרות הטבעיות בכפר התחילו להתפרק והחלה הגירה לעיר – משפחות התפרקו, התחילה תעסוקת וניצול ילדים שלאחר מכן חייבו פיקוח), ההגירה לעיר והתחלת המשפחה הגרעינית –כל זה מתחיל לסמן את הילדות כקטגוריה חברתית.
עם זאת רק בסוף המאה ה-18 יש באמת התפתחות של דימוי הילד כאובייקט שזקוק להגנה המוחלטת של המבוגרים.
