- מבנה היחסים במשפחה שונה ממבנה היחסים בקשרים משניים
- הפונקציה של המשפחה היא המשכיות חברתית
- חיברות וגידול ילדים
- הסדרת הפעילות המינית – מותר לממש מיניות בתוך מסגרת משפחתית. מבצעים מין רק לאחר נישואין. גם היום יש מגמה זאת, לדוגמא בארה"ב – שמירה על הבתולין.
- ביטחון חומרי ורגשי (לא תמיד הולך ביחד, לפעמים אנשים נשארים בקשר עם משפחותיהם בגלל ביטחון כלכלי)
- הקנייה של עמדה חברתית, סטאטוס, יוקרה. זה לא אומר שאין מוביליות – היחיד יכול לעלות למטה או ליפול למטה ביחס להוריו. עם זאת נקודת המוצא במעבר לבגרות היא המשפחה.
- פונקציה "מוזנחת" בספרות הקלאסית – סיעוד הורים, זקנים. תוחלת החיים עולה, והמדינה נסוגה מאחריותה כלפי האזרחים, ישנה נטישה של מתן שירותים. אם המדינה לא מספקת את השירותים לטיפול בזקנים ולכן כאן הילדים חייבים לקחת את האחריות לטיפול. נושא מאוד מדובר היום – היחסים ההדדיים בין ילדים להוריהם (כאשר הילדים כבר לרוב הורים בעצמם) וצריכים לטפל בהם, באופן ציני – תוחלת החיים הארוכה מהווה בעיה היום כי ההורים מתים מאוחר יותר, הירושה מגיעה מאוחר יותר, הילדים צריכים לדאוג יותר…
הקשר בין מבנה לתפקוד
יש מחקרים רבים שמראים שהישגים לימודיים של ילדים שבאים ממשפחות "נורמטיביות" גבוהים יותר מאשר ילדים שבאים ממשפחות חד-הוריות.
מה ההסבר של החוקר המבני-תפקודי? המשפחה החד-הורית מייצגת מבנה חריג, סוטה, המשפחה פחות מתפקדת ולכן הישגי הילדים נמוכים יותר.
לעומת זאת, הגישה הביקורתית (גישת הקונפליקט) תגיד:
בנוסף רשויות החברה מתייגות משפחות כאלה ואז ממילא העניין מוקרן הלאה אל הילדים ואל הישגיהם. מחקרים מראים איך אימהות חד-הוריות מתויגות כמשפחות לא מתפקדות, החברה לא מאמינה שהילדים יצליחו, הילדים יוצאים יותר לחינוך מיוחד וכך גם הישגיהם ירודים בהתאם, יש כאן כבר הסללה, כלומר הכוונה מראש של הילדים לחוסר הצלחה. יש כאן דוגמא ליחסי הכוח בין החברה למשפחה החד-הורית.
החוקר הביקורתי ייתן הסבר אלטרנטיבי– משפחות חד-הוריות הן משפחות עניות יותר, יכולות להשקיע פחות בהעשרה ותמיכה לילדיהם ואין קשר לתפקוד המשפחה אלא למיקום המעמדי שלה.
איך החברה מגיבה למשפחות חד-מיניות? יש מחקרים שמראים שדווקא ילדים למשפחות חד-מיניות מצליחים יותר. הסברים אפשריים – ההורים צריכים לעבור כ"כ הרבה מכשולים בכניסתם להורות ולכן יש כאן תהליך של בחירה, זה יקר אז הם כבר משקיעים… בנוסף ההורים מנסים לא להראות שהם שונים ולכן הם משקיעים יותר כדי להשתוות לכולם ולהוכיח לחברה שהם "בסדר" וכשירים להיות הורים. הנקודה המרכזית לפי עדנה –עבור זוגות חד-מיניים קשה לעשות ילדים, זה דורש המון כסף וייתכן שמלכתחילה אם כבר יש להם ילדים כנראה שיש להם גם כסף וזה בכלל הגורם להצלחת הילדים, לא זה שההורים חד-מיניים.
הגישה המבנית-תפקודית תגיד שיש כאן שוב חריגה מהנורמה ומהטיפוס האידאלי, אין כאן "אבא" ו"אמא" ולכן קיים פוטנציאל ליותר בעיות. יש כאן יציאה מהדפוס והתבנית הרגילים.עם זאת יש לקחת בחשבון שלמרות שמשפחות חד-מיניות הן משפחות "סוטות" בהשוואה לנורמה, עדיין המצב נורמטיבי יותר בהשוואה ללפני עשור או כמה עשורים. העניין עובר נורמליזציה.
פרופ' רבקה בר יוסף חוקרת מבנית-תפקודית, מייצגת גישה של ניאו-פונקציונליזם. היא באה ואומרת שהמשפחות הקלאסיות הגרעיניות למעשה ריכזו בתוכן שלוש פונקציות:
- זוגיות
- פריון והורות
- משק בית
כלומר, במשפחה יש קודם זוגיות ואינטימיות, אח"כ עושים ילדים ואח"כ מנהלים משק בית משותף.
המשפחה הגרעינית הקונבנציונליתכוללת זוגיות הטרוסקסואלית, חפיפה בין הורות ביולוגית לחברתית (פחות אימוצים, יותר ילדים ביולוגיים), משק בית משותף.
טענתה היא שבימינו, בגלל שינויים כלכליים, חברתיים ובעיקר טכנולוגיים שלוש פונקציות אלה מתחילות להיפרד ומתפתחות משפחות רבות עם צורות אלטרנטיביות שלא בהכרח מאחדות בתוכן את שלוש פונקציות אלה. יש עדיין משפחות רבות שמאחדות את 3 הפונקציות הנ"ל אך היום נוצרות יותר ויותר משפחות (בעיקר בדור שלנו – ילדי שנות התשעים) שמפרקות את המבנה הקלאסי.
היום יש יותר משפחות שמוציאות את הזוגיות מתוך הגדרת המשפחתיות, והמשפחה מרוכזת בעיקר בפריון, הורות ומשק בית. דוגמא למשפחות כאלה: נשים שמביאות ילדים מתרומות זרע, נשים שמביאות ילדים ללא זוגיות (שוכבות עם גבר ונהפכות לאימהות חד-הוריות), משפחות שבוחרות לא לגדל ילדים כלל, אל-הורות. בהקשר הישראלי המצב מאוד לא נורמטיבי לעומת ארה"ב ואירופה.
