הפסיכולוגיה מתמקדת באגו

חיברות יתר מניחה שהיחיד הוא מעין מריונטה שלומד ומפנים את הסדר וחי על-פיו.

תת-חיברות – אנשים בעלי רצון חופשי, אינדיווידואלי, בעלי רצונות אישיים וחברה בעלת פריטים עם בחירות אישיות.

• הכלכלה מניחה בבסיסה קיומו של אינדיבידואל שחותר למיקסומה של תועלת (הומואקונומיקס). היחיד פועל ע"מ להבטיח את מקסימום תוצאות ע"י מינימום השקעה.
• הפסיכולוגיה מתמקדת באגו – תכונות האישיות, דחפים הנמצאים באיד.
• הסוציולוגה אינה מגיעה לקיצוניות. איננה מתחילה בפרט, אלא בפרט שנמצא באינטראקציה החברתית. יש חשיבה על אדם כמכונן מציאות ומגיעות לאדם שהוא תוצר המציאות בה הוא פועל.

 

חיברות יתר   סוציולוגיה מודרנית – דירקהיים   ~ רואה בחברה עובדה, מערכת בעלת קיום מעבר לסך חלקיה, בעלת חוקים פנימיים הקובעים את פעולתה. בעלת צרכים משל עצמה מעבר לפרטיה. ~ היחידים הם מריונטות הפועלים עפ"י תכתיבי החברה ~ באינטראציה ביניהם פועלים בהתאם לכללים ונורמות

תת-חיברות   תאוריות כלכליות   ~ החברה היא אוסף של פרטים ממקסמי תועלת ~ היחיד הוא מקבל החלטות רציונאלי ~ האינטראקציה בין היחידים היא של חליפין, שוּק. כל אחד מהפרטים מנסה למקסם תועלת (הקונה – הכי פחות, המוכר – הכי הרבה)

 

דירקהיים – מושגים מרכזיים

אמיל דירקהיים הוא אבי הסוציולוגיה האמפירית. הוא נחשב לסוציולוג החוקר הראשון ותיאורטיקן רציני בגישה הפונקציונאליסטית (מסתכלת על הסדר החברתי כמערכת סגורה ע"י חוקים).

דירקהיים פעל בעידן בו הניסיון הסוציולוגי הוא להבין מה קורה בחברה החדשה. הוא רצה להבין את החברה כדי לתת כלים לפוליטיקאים ואחרים, ע"מ להציע דרכים לנהל את החברה החדשה הזו. עבודתו הראשונה שביססה את מעמדו היא חלוקת העבודה.

חלוקת העבודה – ניסה להבין מה יחזיק את החברה ביחד. טען כי בחברה המסורתית הייתה "סולידריות מכאנית" – שמתבססת על דמיון בין אנשים (נולדו באותו המקום ודיברו באותה השפה, התחנכו ע"י אותם אנשים, עבדו באותן עבודות). כללי המקום וההתנהגות היו ברורים ומכאן הסולידריות צמחה כמקור לדמיון. הסולידריות הייתה בסיס לקיום משותף.

הוא מבין שחלוקת העבודה בין האנשים הופכת להיות מפורטת (התמקצעות). השונות בחברה גדלה. השפה המשותפת וההבנה ההדדית בחברה מצטמצמת והוא ניסה להבין מה יהיה מקור הסולידריות כעת. הייתה חרדה באותה תקופה לשימור הסדר החברתי. תשובתו של דירקהיים הייתה חדשנית ביחס לתקופתו – עוברים מעידן של דמיון הפרטים לעידן של סולידריות אורגנית. בחברה המודרנית הלכידות תתבסס על תלות – על העובדה שהאנשים שונים אך תלויים זה בזה. הם לא יכולים יותר לספק בעצמם את צרכיהם – התלות תבטיח את הלכידות.

הוא טוען שהסולידריות האורגנית חזקה יותר מהסולידריות המכאנית. התלות ההדדית שבין אנשים הופכת את הקשר ביניהם לחזק מאוד ומבטיחה את המשך קיום הסולידריות. הדוגמא לכך היא המוסד המשפחתי, בו לגבר ולאישה תפקידים שונים בבית (הגבר – א' פרנסה, האישה – א' גידול ילדים ומשק בית) – התלות חזקה מאוד והמבנה המשפחתי נשאר. ברגע שנשים עובדות – התא המשפחתי מתפרק כי הן והגברים חולקים את אותו תחום אחריות.

דירקהיים ראה בחברה מערכת שיש לה הנחות יסוד משותפות, נורמות ודרכי פעולה מקובלות ומשותפות. למערכת זאת יש ערכים ותפיסת נכון או לא נכון משותפים. ידוע מהן המטרות כחברה. גבולותיה של המערכת הם הגבולות של התודעה הקולקטיבית המשותפת. כשנגמרים הערכים והנורמות המשותפים – עובר גבול החברה, המערכת. נורמות הפעולה הן שמחזיקות את החברה יחד ומהוות את הסדר החברתי.

בין המערכת והנורמות אנו תופסים היררכיה חברתית – מי ייתן הוראות, מי יציית להן, מי יוביל ומי יובל. חלוקת העבודה הפנים-חברתית היא פונקציונאלית. היא מיועדת לשמר ולהבטיח את הסדר החברתי.

בדומה לגוף, גם לחברה יש מנגנוני ויסות שנועדו לשמרה: תפקיד הסוציולוג הוא לגלות את החוקים הללו שעל בסיסן בנויה ועובדת החברה. החוקים הללו הם עובדות חברתיות – יש להן תוקף של אמת מוחלטת, נכפות מבחוץ על הפרטים בחברה ומחזיקות את החברה יחד. דוגמא – הקשר בין תלות לסולידריות.

במחקר ההתאבדויות, דירקהיים מוצא ממצאים סטטיסטיים, קשר בין תופעות (דת, מין, מצב משפחתי).

הסדר החברתי הוא סדר נורמטיבי – יש נורמות לשימור הסדר. לכן נשים מתחתנות, לדוג'. אנו מאפיינים את הנורמות ע"י תהליך החיברות ואם נפעל נגדן – ניענש.

יש מנגנון של פיקוח חברתי – לעג, הערות, סנקציות (ישנם מנגנונים פורמאליים ובלתי-פורמאליים). אנו לומדים את הנורמות במסגרת המשפחתית, החינוכית, במדיה – ומפנימים את הנורמות. כשיש שינוי של סביבה, קשה להסתגל לנורמות החברתיות.

 

פרדיגמה – פרספקטיבה. הפונקציונאלי סטית רוצה לשמר את הסדר החברתי, ללא שוקים חיצוניים. במידה ויש שינוי או מהפיכה, היא מנסה לחזור לאיזון.

 

טבע חברתי ע"פ דירקהיים

ככל שהאדם מעורב יותר בחברה – סיכוי התאבדותו קטן. ככל שהסולידריות גדולה יותר, כך סיכויי ההתאבדות קטנים נשואים מעורבים יותר בחברה, נשים מעורבות יותר, יהודים חייבים מניין ולכן הסולידריות גדולה יותר. לוקח קשרים חברתיים ומנסח חוק כולל.

 

פרדיגמה – בסוציולוגיה, המושג מתייחס למערכת של תיאוריות אודות תופעה כלשהי. שורה של הנחות יסוד אודות תיאוריה מסוימת. בד"כ, פרדיגמות במדע מחליפות זו את זו. בסוציולוגיה מתקיימות מס' פרדיגמות זו לצד זו. עם זאת, נכון לומר שמתקופה לתקופה ישנן פרדיגמות דומיננטיות יותר ופחות, אולם הן לא נעלמות.

בקורס זה נכיר ארבע פרדיגמות שונות שכל אחת מעניקה זווית שונה להסתכלות ושיטות מחקר שונות: הפונקציונליסטית, הקונפליקטואלית, האינטראקציונית וההבנייתית.

 

הצירים שעליהם אנו בוחנים את הפרדיגמות ובאמצעותם אנו משווים אותן: הניגודים אינם ניגודים בינאריים. הפרדיגמות יכולות לנוע על הציר.

 

~ ציר 1:

סוציולוגיה ממסדית מול סוציולוגיה ביקורתית –

הסוציולוגיה תמיד כללה ביקורת חברתית. בסוציולוגיה יש פן שמערער על הסדר החברתי הקיים. כאשר מבקשים ללמוד את הסדר החברתי כמושא מחקר, הרי שאנו לא יכולים לקבלו כסופי ומוחלט ונכון. הסוציולוגיה נעה בין תיאוריות שמקבלות את הסדר החברתי הקיים וחושבות שהוא פונקציונאלי לחברה (משרת את החברה) לבין תיאוריות שמערערות על הסדר החברתי הקיים, שטוענות שהסדר משרת קבוצות חברתיות מסוימות, לפרק אותו ולשאול את מי המוסדות החברתיים הקיימים משרתים ומציעות דרכים לשיפור.

בעבודתו של דירקהיים ניכרת חרדה לסדר החברתי עם השינויים באותה תקופה והוא מבכר להשאיר את הסדר החברתי הקיים – דירקהיים היה קרוב יותר לסוציולוגיה הממסדית על הציר הזה.

מרקס ו-ובר התנגדו לדירקהיים והיו ביקורתיים יותר, התנגדו לסדר החברתי הקיים.