הפרדיגמה הפונקציונאלית

הנחות היסוד של הפרדיגמה

הפרדיגמה הינה פרדגימה מבנית (נקראת גם "מבנית תפקודית"), כלומר, המבנה החברתי קובע את פעילות היחיד, מתבוננת ברמת המאקרו על החברה. כדי לנתח אותה יש להבין אותה, ולא את היחיד. אבי הפרדיגמה הוא אמיל דורקהיים, והיה הראשון שניסה לבנות את הסוציולוגיה כמדע כצורך להסבר חברתי על התפר במעבר לחברה מודרנית.המודרנה גררה איתה שינויים במבנה המשפחתי, באופן החינוך, בצורת החיים ועוד. בחיים כאלו, החברה נזקקת ליותר בעלי תפקידים כדי לפעול ואלו דורשים גם ניתוח מחדש. ההנחה המרכזית של הפונקציונאליסטים הוא שהחברה מורכבת מחלקים חיוניים ופונקציונאליים, שכל חלק בה הוא חשוב ותורם. גם אי-שויון הוא חלק חשוב מהחברה.

מושגים חשובים בפרדיגמה

1. המערכת: מתוך ההנחה שכל חלק בחברה הוא נחוץ, נוצר לה דימוי של מערכת –יש לבחון כל חלק בחברה האם הוא הכחרי ומה תפקידו, ועם מה הוא משתף פעולה, מה הוא תורם (אם הוא תורם).
2. החברה כגוף חי: יחידים הם אמנם שיקוף של החברה, אבל החברה עובדת כגוף חי אחד, וכל חלקיה הם איברים אורגניים. לכן לא ניתן להבין לפי יחידים על תופעות חברתיות מורכבות.
3. הסכמה: כדי שחברה תעבוד באופן שבו היא עובדת, חייבת להיות הרמנויה בין חלקיה, כלומר, הסכמה. חברה פועלת מתוך הסכמה על שיתוף פעולה הדדי.
4. עובדה חברתית: משמעות חברתית שנכפית על הפרט, והוא לא יכול להתמודד איתה. לכל תופעה חברתית יש סיבה חברתית, וממלאת פונקציה חברתית. עובדות חברתיות הן הכוחות והסדרים שמעצבים אותנו. אם לא ממלאים אותה מופעלות סנקציות שליליות. מסדרת את היחיד ומכאן מסדירה את החברה.
5. סטרוקטורליזם: תפיסה מבנית של החברה לפיה לא ניתן להבין את החברה דרך יחידות קטנות, אלא דרך המבנה הכולל שלה.
6. Division of Labor:דיפרנציאציה של החלקים במערכת מחייבים אותה לחלק גם את האחריות לתחומים, וכך מתקבלת חלוקת עבודה. לכל איבר תחום התמחות משלו. חלוקת העבודה היא אבולוציונית (היא קוראת באופן טבעי לשם הישרדות, תמיד תהייה חלוקת עבודה).
7. מצפון קולקטיבי: מסגרת האמונות והסנטימנטים שמשותפים לאינדיבידואל מצוי בחברה נתונה. משתנה בהתאם לסולידאריות שבה (המושגים הבאים).
8. סולידאריות אורגנית: בחברה פרימיטיבית יש חלוקת עבודה צרה ופשוטה, התמחות מינימאלית דרושה ויש הלימה בין תודעת הפרט למצפון הקולקטיבי. סולידריות מבוססת על דמיון בין האנשים.
9. סולידריות מכאנית: בחברה המודרנית והתעשייתית, חלוקת העבודה נרחבת ולכן לכל פרט מוכר תחומו האישי בחלוקת העבודה לכן יש מצפון קולקטיבי יותר לפורליסטי. השוני בין האנשים הוא חשוב, לכן התלות ביניהם גבוהה, ויש צורך לשיתוף פעולה ביניהם.

כיצד הפרדיגמה רואה חינוך?

• המודרניזציה מביאה איתה צורך להעלאת רמת החינוך. החינוך יוצא מהבית ומהכנסייה אל הקהל. ערכי השוויון מקבלים משמעות חדשה – כל תפקיד שווה בערכו ובתרומתו. הניעות שהביאה איתה המודרנה גם היא דורשת מערכת חינוך מסודרת שתאפשר מעבר בסולם המעמדי ע"פ יכולות.
• חינוך הוא דבר חברתי. אנחנו מחנכים כדי להקים דור חדש שידע לתפקד בחברה.
• עד דורקהיים החינוך נתפש כהעשרה עצמית, אך הוא ראה את החינוך כחברתי, ביה"ס כמוסד לסוציאליזציה. חינוך מאפשר לחברה להתקיים, כדי ליצור מערכת של מצפון קולקטיבי. נרצה שהתהליכים יהיו דומים, ללמד שייכות וזרם מסוימים.
• חיברות: (סוציאליזציה) לומדים ידע ומפתחים מיומנות, וגם מכינים את עצמנו לתפקידים עתידיים.
• סקלציה: החינוך נעשה לגורם ממיין למען "בחירת" האנשים המתאימים ביותר לכל תפקיד בחברה. לכולם השאיפה לצמצם אי שוויון, למרות שההשלכות קשות.

ביקורת על הפרדיגמה

• בחברה מריטוקרטית החינוך מכשיר להקצאת סטטוס חברתי (ניתן לקבל סטטוס ע"ב הישגים ולא שיוך), אבל התחרות פה היא קשה, מכיוון שבעלי סטטוס רוצים לשמר את הסטטוס ולרכוש חינוך טובה יותר, והקבוצות החלשות מנסות לקבל חינוך יותר טוב כדי לשפר אותו. זה צוהר למאבקים בזירת בית-הספר, שאין שוויון הזדמנויות בחינוך.
• ההסבר לפרדיגמה הוא תכליתי ולא סיבתי (רקורסיבי אפילו), ולא יכול להתמודד עם שינויים.
• התאוריה לא מדברת על מהם הצרכים, מאיפה הגיעו ואת מי הם משרתים, רק על צרכים של חברה לקיום.
• ביקורת (בכללי על פרדיגמות מבניות) על כך שלא רואה את כוחה של הפרט.

מניחה אחידות חברתית בין כולם מבלי להזכיר קונפליקטים.