למדינה תפקידים אינסטרומנטליים ואקספרסיביים

השאלות ששואלת הסוציולוגיה הפוליטית (בין השאר):

מי שולט?

כיצד מתחלק הכוח?

מהם מקורות הכוח הפוליטיים?

כיצד מאורגנים המוסדות הפוליטיים?

יחסי הכוח בין המדינה, החברה האזרחית והשוק?

               מהי מדינה וכיצד רואות אותה הפרדיגמות השונות?

               מהי אזרחות וכיצד היא מעצבת את הסדר החברתי?

               מהי לאומיות וכיצד היא מעצבת את עולמינו?

כל אתר שיש בו מאבק על גבולות הקולקטיב, על חלוקת המשאבים בו, על נורמות הפעולה המקובלות, על ענישה ופיקוח חברתי, הוא אתר שיש בו מימד פוליטי.

תחום המחקר של הסוציולוגיה הפוליטית בעבר התמקד בעיקר בצורה הקלאסית של הפוליטיקה הפורמאלית (הפוליטיקה הקטנה). חקר המפלגות, הבחירות, דפוסי הצבעה. השאלה המרכזית היא הדיון בין שתי גישות מרכזיות:

אליטיסטית (מילס)  – למרות המשטר הדמוקרטי, יש אליטות שמעבירות ביניהן את השלטון.ההמון הוא מעין מריונטה של השלטון, הנותן לאליטות את הלגיטימציה.

פלורליסטית – הדמוקרטיה עובדת, יש בה קבוצות וטו שדנות בהחלטות שמתקבלות הפוליטיקה הקטנה. ההחלטות שמתקבלות הן אלה שאף קבוצה לא הטילה עליהן וטו. עולה השאלה מהי מקור הכוח הפוליטי? כלכלי, מניפולטיבי, מעמדי?

לאום (הגדרה ע"פ הסוציולוגיה הפוליטית) – קבוצת אנשים בעלת זהות משותפת השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית, בזיקה לטריטוריה מסוימת. ללאום יסודות משותפים אותם חולקים בד"כ בני הלאום, כגון שפה, תרבות, היסטוריה משותפת.

קשר בין לאום למדינה ולטריטוריה. בחקר הלאום, קיימים שני זרמים עיקריים, שנאבקו בינם לבין עצמם במשך תקופה ארוכה. מרבית חוקרי הלאומיות בימינו מקבלים את העמדה האנדרסונית.

• פרמורדיאלית – לאומיות כדבר כמעט ביולוגי. מבוססת על זיקה לאבות קדמונים משותפים. הטענה היא שעמים חיו באותה טריטוריה במשך דורות רבים, פיתחו תרבות משותפת, יש להם זיקה אחד לשני וע"ב זיקה זו הם יכולים לתבוע הכרה כלאום. כיום, התביעה לריבונות ולהגדרה עצמית מבוססת על היכולת של קבוצה להכיר את עצמה כלאום.
• תפיסה הבניתית – הסכמה רחבה כיום. לאומיות שרואה בזהות הלאומית מרכיב חשוב וגם קושרת בין זהות לאומית לבין תביעות פוליטיות של קבוצה. תופעה היסטורית חדשה, מתחילה לצבור תואצה לקראת סוף המאה ה-18 (מגיעה לשיאה באביב העמים, המאה ה-19). לאום כקהילה מדומיינת, לאומיות כאידיאולוגיה. קהילה מדומיינת במובן שבו אנשים מרגישים שייכות לקבוצת אנשים שמעולם לא פגשו, של ההתפתחות בדיעבד של מסורת משותפת (לא מסורת עתיקה, אלא הדמיון של השיוך גורם לפתח תפיסה של זהות משותפת).

אנדרסון עוסק בלאומיות. במאה ה-19, המחשבה הייתה שהלאום ייעלם (מארקס). גם היום, בעידן הגלובליזציה, ישנן מחשבות על כך שהלאום ייעלם בגלל הפעולות הגלובאליות של בעלי אמצעי הייצור – גבולותיה של מדינת הלאום הופכים למשמעותיים פחות.

הלאום הוא עדיין מוקד מרכזי של זהות, לכן חשוב להבין את תופעת הלאומיות. אנדרסון מלמד כי תופעה זו אינה קיימת משחר ההיסטוריה (לפחות לא באופן שבו אנו תופסים אותה כיום).

• לאומיות ואומתיות כמוצרים תרבותיים מודולריים המועתקים מקונטקסט לקונטקסט מאז המאה ה-18 (אביב העמים). זו תופעה היסטורית חדשה שחסידי הלאומיות תופסים ומציגים כעתיקה. במזרח ומערב אירופה התפתחו במקביל, במהלך המאה ה-18, תפיסות שונות של לאומיות. הרעיון שיש לבטא את ההשקפות הפוליטיות של הקהילה מחלחל באירופה באמצעות הקולוניאליזם. האימפריות הן שמסמנות את הקווים, הגבולות שמפרידים היום בין קבוצות לאומיות שונות. בסוף מלחה"ע ה-1, קוד הלאומיות הופך לקוד הפורמאלי שמארגן את המפה הפוליטית.
• אוניברסאליות של מרכזיות הלאומיות מול פרטיקולאריות (ייחודיות) של תכניה. למרות שהחברה בימינו מתייחסת ללאומיות כפן מרכזי בזהות, כל לאום מתייחס לתכנים שונים, למה שהופך את הקהילה ללאום.
• מרכזיות פוליטיות מול עוני פילוסופי. בעצם בסיס לתביעת זכויות הגדרה עצמית, אוטונומיה וריבונות בחברה בת זמננו.
• אומה היא קהילה מדומיינת, והיא מדומיינת כמוגבלת במרחב וכריבונות מעצם הגדרתה (דמיון במובן של תחושה סובייקטיבית של שייכות למשהו שאותו אנחנו לא רואים ושל גורל משותף עם אנשים שמעולם לא פגשנו). התעוררות הלאומיות ממציאה אומות במקום שהן לא היו קיימות (גלנר).

מדינה

ארגון פוליטי שיש לו זכות בלעדית להשתמש בכוח לגיטימי כלפי אוכלוסייה בעלת זהות קולקטיבית מובחנת שיושבת בטריטוריה שהיא שטח מוגדר (ובר). המדינה היא ארגון – משרדי הממשלה, הכנסת, הרשויות המקומיות – למעשה, היא ביורוקרטיה. למדינה יש מונופול על שימוש לגיטימי באלימות.

למדינה תפקידים אינסטרומנטליים ואקספרסיביים:

אינסטרומנטלי – מענה על צרכי האוכלוסייה (בטחון, כלכלה, בריאות).

אקספרסיבי – קביעת זהותו של הקולקטיב (מדינות, עמים, תרבויות).

המדינה מהווה ערך, מעין סמל משמעותי עבור אזרחיה, בני הלאום שהיא מייצגת. היא מייצרת ומשמרת את הזהות הקולקטיבית. הן התפקיד הסמלי והן התפקיד האינסטרומנטלי של המדינה נשחקים בעידן הגלובליזציה.