ההנחה היא שאנשים פועלים בתוך חברתיות ובתוך מערכות של משמעות. כשאדם נפגש עם תלמידים האינטראקציה שלו נבנית מתוך משמעות של יחסים באוניברסיטה. אם אותו אדם היה נפגש עם תלמידי תיכון היה נבנה עולם משמעות אחר. האינטראקציה שלנו מנוהלת תמיד מתוך הקשר חברתי-תרבותי שמשותף לנו.
אלה שחוקרים חינוך יוצאים מתוך הנחה שחינוך הוא זירה שיש בה תהליך מתמיד של משא ומתן על המשמעות של החינוך, מה מקבלים בו. זהו תהליך מתמיד ומתמשך ועל-ידי כך נוצרת המסגרת החברתית המשותפת. המסגרת עפ"י הפעולה החברתית היא כל הזמן מסגרת שמשתנה.
הדגמות
- אתניות בבית-הספר: בי"ס גונן – הוקם מתוך עליית הליכוד, רצו להביא לתוך בי"ס חיזוק של תפיסת מפלגת העבודה. הניתוח כאן מתמקד במיקרו, באינטראקציות בין התלמידים לבין עצמם ובין התלמידים למורים. יש תהליכי מיקוח מתמשכים ומו"מ על מה נעשה בבי"ס ולכל השחקנים יש הרבה AGENCY– הם יוצרים את מציאות ביה"ס. ההנחות מסתמכות על גישת הקונפליקט (יש כאן יחסי כוח). השחקנים לא מקבלים את יחסי הכוח as is אלא משנים כל הזמן לשנות, ליצור, לאתגר ולא להשתיק את יחסי הכוח (הצוות מנסה להיות הגמוני יותר ולנטרל, להשתיק את יחסי הכוח והתלמידים מסרבים לשתף פעולה).
- גופמן:הצגת העצמי וניהול רושם: אנשים מנהלים רושם באופן תמידי כדי להשיג משהו או כדי להיתפס בצורה מסוימת.
- גופמן מדבר גם על המבנה הטוטאלי (כמו הצבא, הפנימייה) ומסביר כיצד היחיד מתמודד עם המוסד. אומר שהמבנה מאוד קשה, הכוח בידיים של הצוות. עם זאת בפועל לשחקנים יש כוח לשנות ולעצב את המוסד הטוטאלי מבפנים ("כתום זה השחור החדש", "קן הקוקיה").
- פול ווליס ותרבות הנגד (1977):קיבל את ההנחה של החוקרים הביקורתיים שמערכת החינוך משעתקת את המבנה המעמדי. הוא הראה איך בתוך ביה"ס מתפתחת תרבות נגד של בנים צעירים שמתנגדים לניסיון של ביה"ס "למשמע" אותם כדי שיהיו "פועלים ראויים" ומפתחים תרבות שלמה של מאצ'ואיזם גברי, התנגדות לסמכות, בוז לידע האינטלקטואלי והתמקדות בידע של הרחוב. הוא מראה איך התרבות הזאת מתנגדת למערכת השעתוק הבית-הספרי. לכאורה הילדים "נושרים" אבל הם מצליחים לעקוף את הגורל שהוכתב להם ע"י ההגמוניה. לפי התפיסה הזו תרבות עבריינית היא תרבות עוקפת שעתוק והגמוניה כי יש אנשים שמצליחים לשבור את מנגנוני השעתוק (לדוג', משיגים כסף בדרכים עקיפות, פליליות).
- ילדים חורגים לבירוקרטים עוסק בהורים של משפחות מהמעמד הבינוני שילדיהם מוגדרים כבעלי מוגבלויות ומערכת החינוך הפורמאלית רוצה לשים אותם במסגרות חינוך מיוחד. רוב ההורים היום נאבקים ב"הסללה" הזאת ישר לתוך מסגרות מיוחדות. ההורים לא רוצים את התיוג הזה. המחקר מראה איך להורים מהמעמד הבינוני יש כוח גדול יותר להיאבק נגד ההשמה במערכות חינוך מיוחד לעומת הורים מהמעמד הנמוך. יש כאן שימת דגש על ה-AGENCY של ההורים, הם יכולים לשנות. ההורים פה מצליחים לעקוף מערכות של מיון עפ"י "אידיאל הילד הנורמאלי" והסתת הילדים לשוליים. אותם הורים שיש להם את ההון התרבותי "הראוי" מצליחים לעקוף את ההסללה הבירוקרטית תוך כדי שהם מנצלים את היתרון היחסי שלהם מבחינה מעמדית. הורים מהמעמד הבינוני-גבוה עושים ניהול רושם טוב יותר מאשר הורים מהמעמד הנמוך וצוות מערכות ההשמה אכן מגיב בהתאם ומשאיר את ילדיהם במערכות הרגילות.
גישת האינטראקציוניזם מכניסה את השחקנים באופן הרבה יותר פעיל ודומיננטי לתוך זירת המחקר.
מהלך החיים כתוצר של חברה ותרבות
החיים סופיים, אבל באמצע יש הרבה מאוד מעורבות של חברה ותרבות. נושא רלוונטי כי מערכת החינוך ותהליכי חברות בכלל הם שחקנים מרכזיים בעיצוב של מהלך החיים ובו בזמן שינויים במהלך החיים משפיעים על מערכת החינוך ועל סוכני החברות.
יש כאן תהליכים מאוד מרכזיים ודיאלקטיים.
גישה פסיכולוגית-התפתחותית לחקר מהלך החיים
- התבססות על התפתחות ביולוגית "טבעית"
- התרכזות בעולם הפנימי – בונים כאן איזשהו מודל אוניברסאלי לעולמו הפנימי של האדם
- התפתחות לינארית (קווית) בשלבים, מפעילות פשוטה לפעילות יותר מורכבת כאשר שלב אחד תלוי בשלב השני, חייבים לעבור שלב כדי להמשיך הלאה.
- כל שלב מאופיין בהתפתחות קוגניטיבית, מוסרית, רגשית. כל שלב דורש צמיחה בנושאים אלה.
- השלבים הראשונים ובעיקר הילדות – חשובים ומעצבים.
- מאפייני שלב ההתבגרות – חוקרים רלוונטיים: אריקסון, פיאז'ה, קולברג.
פסיכולוגיות פמיניסטיות תקפו את ההנחות של המודל האוניברסאלי. הטענה שלהם הייתה שהאדם הראוי, הנורמטיבי מאחורי הנחות אלה הוא גבר. הן טוענות שההתפתחות היא שונה (לדוגמא, קרול גיליגן התווכחה עם קולברג על ההתפתחות המוסרית).
ההנחות של הסוציולוגיה הן הנחות שונות:
- אי אפשר להתייחס לגיל ביולוגי כמנותק מהקשר חברתי. תמיד לגיל ביולוגי יש גם "גיל חברתי" מקביל.
- יש הבנייה חברתית תרבותית של מהלך החיים ולא רק שלבים ששאובים מתוך ההתפתחות הביולוגית-הורמונאלית-שכלית של האדם. דורקהיים לדוגמא התווכח עם הפסיכולוגים והשמיע את ההנחות האלה.
אולטראסאונד היום באלבומי התמונות התמונה הראשונה היא כבר תמונת האולטראסאונד. התמונה הזו מייצגת שלעבור יש כבר זהות והוא חלק מהמערכת החברתית. נשים הולכות לתרפיה במים וצלילים, יש כבר הבנה שמדובר פה באישיות. בנוסף החברה סימנה את העוברות כשלב. בנוסף מתייחסים לעובר כישות עם זכויות, לדוגמא דילול עוברים, סוגיה אדירה ומשפטית שמעלה לדיון חברתי מה הזכויות של העובר ומתי ישות האדם היא כבר ישות בפני עצמה.
