בקצרה:
- סוציאליזציה (וייצמן)
- חינוך ובחירת מקצוע
- מגבלות הכרוכות בתפקידים הביתיים ובגידול הילדים
- אפליה הנגזרת מהעדפותיהם של המעסיקים
- מרקסיסטית: בעלות על אמצעי ייצור בידי הגברים משפיעה על כל יחסי הייצור, כולל היחסים במשפחה. ראשיתה דווקא בעבודה של אנגלס. מתוך התפיסה המרקסיסטית שגורסת שהשליטה באמצעי הייצור מאפשרת שליטה בסדר החברה, אנגלס טוען שההבדל בין נשים לגברים נובע מהעובדה שנשים אינן זכאיות להיות בעלות אמצעי ייצור. גישה זו ממקדת את התעניינותה בהיבטים הכלכליים, היא משקיעה את הניתוח המגדרי במידה גדולה בחלוקת ההון בין גברים ונשים וגוזרת מחלוקת ההון את הניתוח. טוענת שיש צורך במהפכה, ובלעדיה אי-השוויון המגדרי לא יוכל להיעלם. ביקורת אחת של גישה זו על הגישה הליברלית היא שכאשר מכניסים נשים לשוק העבודה גורמים אצלן להפנמה של ערכי הקפיטליזם.
- רדיקלית: יש הבדלים מובהקים בין נשים לגברים אבל הם לא צריכים להיות מתורגמים לאי-שוויון ולהיררכיה חברתית. יש ליצור שינוי עמוק של הסדר החברתי באופן כזה שהסדר החברתי יתגמל את הכישורים והיכולות המזוהים עם הנשיות באותה מידה שמתוגמלים הכישורים והיכולות המזוהים עם הגבריות. שמות דגש רב על ההיבטים הסימבוליים ומדברות על הצורך בשינוי תפיסתי (במובן זה גישה זו נושקת לגישה המרקסיסטית, דומה לה). יש לשנות את הסדר החברתי באופן כזה שהטיפול במשפחה לא יהיה נחלתן של נשים בלבד, ויותר מזה, שייתן מקום להיבטים של שילוב של עבודה ומשפחה באופן כזה שמי שמשלב לא ישלם מחיר. אחת הסיסמאות של הפמיניזם הרדיקלי בימינו: בעוד הליברלי קרא לנשים לעבוד ולטפל כמו גברים, הרי שהרדיקלי קורא לגברים לעבוד ולטפל כמו נשים. כאן ניתן למצוא עוד נקודת השקה בין הרדיקליות למרקסיסטיות מפני שיש כאן מעין ערעור על העקרונות הבסיסיים של הקפיטליזם הניאו-ליברלי שכולם עבדים של שוק העבודה.
חלק מהגישות מקבלות הבדלים ביולוגיים בין המינים (בעיקר בימינו, עם התקדמות חקר גוף האדם). אלה שטוענים שההבדלים הם ביולוגיים טוענים שישנם הבדלים בהתפלגויות. הרדיקליות אומרות שלא מעניין אותן מקור ההבדלים, אלא התגמולים שמקבלים ע"פ הבדלים אלה.
ניתוח המיגדור בעולם העבודה
על מה אין ויכוח?
נתונים המבוססים על המצב ב-1400 חברות בישראל. הממצאים לא מעודדים מבחינת המצב של נשים בעולם העבודה. חשוב לשים את הנתונים הללו על רקע העובדה שהנשים בכוח העבודה הן יותר משכילות בממוצע מגברים. הסיבה לכך היא שנשים חסרות השכלה (כולל תיכונית) לא נכנסות לשוק העבודה, אלה מגיעות מחברות יותר מסורתיות שבהן הגברים הם המפרנסים. בכל רמות התארים בארץ, יש יותר סטודנטיות נשים מגברים. יש פערי שכר גבוהים (בין 20%-30%) בין נשים וגברים באותו תפקיד בדיוק. פערים אלה לא רק שאינם קטנים, אלא אף גדלים. הסיבה לכך היא שבחברה הישראלית, כמו במרבית החברות המערביות, פערי השכר בין התפקידים גבוהי הסטאטוס לתפקידים נמוכי הסטאטוס גדלים, ונשים נמצאות לרוב בתפקידים נמוכי השכר.
גישות ליברליות – הסרת המכשולים
נשים מתקשות להשתלב באופן שוויוני בעולם העבודה בשל מאפייני סוציאליזציה, הכשרה וחלוקת התפקידים בבית (צד ההיצע), ובשל סטריאוטיפים ודעות מוקדמות מצידם של המעסיקים.
- סוציאליזציה – מתקשות להיאבק בעולם תחרותי; לא יודעות לדרוש העלאת שכר וקידום. נשים עוברות סוציאליזציה שגורמת להן להיות פחות בטוחות בעמדותיהן וחשיבותן, פחות אגרסיביות. אלה תכונות ששוק העבודה מעדיף את קיומן בקרב העובדים ולכן זה מקשה על נשים להתקדם.
- הכשרה – גם כאשר נשים נהנות מרמת הכשרה גבוהה הן מתקדמות במקצועות "נשיים", המתאפיינים בשכר נמוך יותר, ובסיכויי קידום פחותים. מרבית פערי השכר מוסברים בסגרגציה מגדרית בכוח העבודה. נשים מתמקדות במקצועות "נשיים" שלהם מראש יש שכר וסטאטוס נמוך, למשל, הוראה, עבודה סוציאלית וסיעוד. ישנה תיאוריה כלכלית שמשמשת כנקודת המוצא של הביקורת: "תיאורית ההון האנושי". החוקר מנסה למצוא היגיון כלכלי באפליה בשוק העבודה. הוא טוען שההבדלים בשכר ובקידום נגזרים מהבדלים בפרודוקטיביות, שנגרמים כתוצאה מניסיון, ותק, הכשרה ולאו דווקא ממגדר. מכיוון שנשים נוטות לצאת משוק העבודה או להוריד את שיעור המשרה שלהן בשנים בהם הן מגדלות ילדים, אז הניסיון שלהם קטן יותר ולכן המעסיק משלם להן שכר נמוך. מבחינת הנשים, הן יודעות לחשב את אורך החיים המקצועי שלהן, והן יודעות שהן יצטרכו לעשות את ההפסקות הללו. האינטרס הנשי הוא להיכנס למקצועות שבהם ההכנסה בהתחלה דומה להכנסה בסוף ושהניסיון פחות משמעותי.
