תודעה כוזבת

מנהיים משלב בין ניתוח מבני לניתוח של יחסי כוח. הוא מנסה לראות מתי יש לצעירים הזדמנות לזהות את עצמם כיחידה דורית בעלת אינטרסים משותפים שיכולה לגייס לעצמה כוחות לפעול.

1. בורדייה– תודעה כוזבת– תואר כבר לא מבטיח תעסוקה

כסוציולוג ביקורתי הוא מדגיש מאוד את יחסי הכוח בין מבוגרים לצעירים אך מכניס גם את ממד המעמד. מראה את מרחב האופציות השונות שהיה בין צעיר במעמד הבינוני לצעיר במעמד הנמוך. הנקודה המעניינת היא שבתקופה שלנו ההשכלה נעשית הרבה יותר רחבה וגורפת; האוניברסיטאות משמשות עבור החברה הבוגרת סוג של "באפר", השהייה של כוח תעסוקה צעיר שייצא לשוק. מצד שני, הציפיות של הצעירים עולות. ככל שכולם לומדים ויש "אינפלציה" בתארים כך יש גם פחות אופציות לתעסוקה. מתפתחת קטגוריה חברתית שלא יכולה להמיר את ההשכלה שרכשה בתעסוקה. יש כאן פוטנציאל אדיר למחאה שמידי פעם מתלקחת ופורצת.

לסיכום

• ב-20 השנים האחרונות מתפתח שלב חדש, הבגרות הצעירה.
• כל המעבר בין ילדות לבגרות מתחיל להיות מפולח לשלבים שונים, פאזות שונות.
• הגדרת הבגרות משתנה, ומה שמאפיין אותה בחברה המערבית היום הוא שהולך ונעלם "תסריט בגרות" ברור ומתפתחים "תסריטים" שונים, חלופות למהו האדם הבוגר. חלופות שאינן בהכרח לינאריות, ברורות, עקביות (מתבגרים ואז קצת חוזרים אחורה, מאבדים את עצמנו, הולכים להייטק ואז מתפטרים וחוזרים להיות ילדים… אין קו ברור). התהליך הרבה יותר מזוגזג. אנחנו יכולים להיות בעלי משפחה אך תלויים מאוד כלכלית.
• השיר "ילד בן 30" – אינדיקציה תרבותית לתופעה, הגבר בן ה-30 שעדיין נשאר ילד חסר אחריות, מבולבל, לא יודע את עתידו. "יש לו חום גבוה, הוא שוכב על הספה בבית הוריו… לא יודע מה יעשה כשיגמור את הצבא".
• ספציפית בהקשר הישראלי – שלב הבגרות ספוג מאוד בעניין הצבא. יש כאן הבדל מאוד גדול בין מתגייסים ללא מתגייסים. מול המתגייסים יש שתי קבוצות – חרדים וערבים. עבור המתגייסים – ההתבגרות נעשית בצורה מהירה יותר, זה "טקס המעבר" שלהם. הם יוצאים מבית הוריהם, מכירים תרבויות חדשות. עבור הערבים/חרדים (וגם משתמטים) שלב המעבר הזה לא קורה, עבורם שנה ראשונה באוניברסיטה היא שלב המעבר והרבה פעמים מלווה בהרבה יותר קשיי הסתגלות לעומת צעירים משוחררים.
• בחברה הישראלית יש יותר צעירים. למה? שיעור הילודה כאן גבוה יותר. עם זאת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה בין הגילאים 20-29 קטן יותר בישראל. הצעירים "מתעכבים" עם הלימודים והעבודה בגלל הצבא, הטיולים, התרמילאות. בנוסף בישראל יש חרדים שעובדים פחות.
• שוק העבודה (בישראל)מחקר שמראה שבתוך עשר שנים (1996-2006) שיעור הגברים שעובדים ירד ושיעור הנשים שעבודות עלה. ההסבר לכך הוא שבתוך עשר שנים העבודות נהיו יותר קשות ומנצלות ומכאן נשים נכנסות אליהן יותר (ציני למדי).
• בישראל רק 8 אחוזים מהיהודים מגדירים השכלה גבוהה כמטרה שחשובה להם מאוד ברמה האישית. יותר ויותר צעירים חוששים ומבינים שלא יוכלו להמיר את ההשכלה לעבודה.

המשפחה

• נדבר על נעורים, בגרות צעירה, צעירות.

הנחות לגבי משפחה:

1. המשפחה היא יחידה חברתית אוניברסאלית
2. הורות מהווה את סוכנות החיברות הבסיסית והמשמעותית ביותר עבור הילד, הראשונית ביותר. כאן הילד לומר להתקשר וליצור מעגלים חברתיים.
3. משפחה היא מוסד שמשתנה באופיו ובמידת המרכזיות שלו בין חברות
4. המשפחה הגרעינית היא תוצר של המעמד הבינוני המערבי. התפתח בצורה כ"כ מאסיבית כמוסד מרכזי החל מהמאה ה-18. המצאה חברתית והיסטורית שנבנתה בהקשר מאוד מסוים.

הגישה המבנית-תפקודית ביחסה למשפחה

נקודת המוצא היא שאיכות היחסים/מבנה היחסים/צורת היחסים במשפחה היא שונה לחלוטין מהתארגנויות חברתיות אחרות. המשפחה מאובחנת במבנה שמכונה "הקבוצה הראשונית". נשווה את המשפחה כקבוצה ראשונית ביחס לקבוצות משניות – חברתיות, כלליות יותר שעוטפות את האדם אך לא כמשפחתו הישירה.

ההתייחסות כאן היא לטיפוסים האידיאלים של כל קבוצה.

משפחה שחורגת מהדפוסים הללו ויש בה מאפיינים משניים יותר מוגדרת כמשפחה "בעייתית".

עם זאת, החוקר הביקורתי (מגישת הקונפליקט) יבוא ויגיד לחוקר המבני-תפקודי שתפיסת המשפחה כאן לא אידאלית רק מבחינת טיפוס אידאלי אלא גם מבחינה מילולית – יש כאן רומנטיזציה של משפחות. במשפחה יש הרבה היבטים תכליתיים ופחות רגשיים. לפי עדנה "משפחה זה לא רק קוצ'י פוצ'י" Jהמשפחה מהווה כאן מעין "רישות" חברתי (מלשון רשת), יש מיקרו-קוסמוס לחברה כולה – היררכיה וכו'. יש מרכיבים אינסטרומנטליים רבים גם במשפחה, בייחוד היום במאה ה-21, כשהמשפחה הופכת יותר ויותר לשילוב של שני סוגי המאפיינים.

החוקר המבני-תפקודי עשוי להגיד שבמשפחה עשויים להיות מאפיינים רציונאליים אך הם מתווספים למאפיינים רגשיים-אישיים, בעוד שבארגונים לדוגמא ייתכן שיהיו רק מאפיינים רציונאליים, ללא מאפיינים רגשיים.