מהו תחום הפסיכולוגיה האבנורמלית?

מלווה בספר שנקרא Abnormal Psychology.

תחום בפסיכולוגיה שעוסק במחלות נפש, הפרעות, סטיות ומצבים שמפריעים לאדם בתפקודו השוטף. מוציאים מאיזון.

נדבר על סוגים רבים של הפרעות – קשב וריכוז, טראומות ותקיפות מיניות, סכיזופרניה, פסיכוזות וכו'.

תהיות (שלנו)

• עד כמה אנשים שיש להם הפרעות מודעים לכך?
• אולי מודעים ולא חושבים שזו הפרעה בכלל?
• עד כמה זה באמת דורש טיפול תרופתי? באיזו מידה תרופות יעילות ולמה?
• האם תמיד צריכים לטפל?
• מה קו התפר בין נורמאלי לאבנורמלי?
• מה גורם למחלות נפש?
• שלי – האם יש אוכלוסיות יותר פגיעות לפסיכולוגיה אבנורמלית?

מהו תחום הפסיכולוגיה האבנורמלית? או "פסיכופתולוגיה"

• ענף בפסיכולוגיה שחוקר חשיבה, רגש והתנהגות שהם חריגים! ביחס לנורמה המקובלת בחברה.
  • פנומנולוגיה תורת התופעות. אפיון, הבנה וסיווג של הפרעות נפשיות. אדם עם סכיזופרניה – איך הוא נראה? איך הוא מתנהג? איך הוא רואה את העולם?
  • אטיולוגיה הסיבות להתפתחותן. סיבות: האם זה מולד? זה נרכש?
  • הטיפול בהן

יש היום רשימה שלמה של אפיונים באשר לכל מצב נפשי. עדיין, זה לא עונה על השאלה איזו מחלה יש לאדם שעומד מולי וסובל, אם בכלל. יכול להיות שזו לא מחלה אלא מצב נקודתי. יש קביעות שאומרות שאם יש לו 5 מתוך 8 מהרשימה הזאת יש לו כנראה מחלה כזאת וכזאת. מתבסס מאוד על ניסיון קליני ארוך שנים (דורש וותק) וספר הפסיכיאטריה הבינלאומי –DSM-5.

• גורמי סיכון – מי הן אוכלוסיות פגיעות לפתח פתולוגיות מסוימות
• גורמי חוסן – אוכלוסיות שיש להם יכולת להיות חסינים מפני מחלות נפשיות. על פניו היו להם סיבות להיות עם מחלה נפשית ועדיין לא התפתחה.
• טיפול איזה טיפול הכי טוב לדיכאון/חרדה/הפרעות אישיות? בהדרגה היום השדה נמצא במקום שאומר שקשה לתת תשובות חד-משמעיות. יש מודלים טיפוליים שהוכחו כמאוד יעילים עבור הפרעות מסוימות (CBT עבור פאניקה למשל) אבל עדיין, כשמפלחים לקטגוריות זה מתחיל להיות מורכב. מקובל לומר שהטיפול היעיל ביותר הוא טיפול מבוסס מחקר (יהיה כתוב באתרים למיניהם, "אנחנו מעניקים טיפול מבוסס מחקר"). מצד שני מה שמשתמע מזה ולא נאמר הוא: שיטות טיפול אחרות לא טובות.
• איגוד הפסיכולוגים האמריקאי, ה-APA(American Psychology Association) פרסם לפני כמה שנים את ההגדרה למהו טיפול טוב לכל בעיה. היום נאמר שיש את המחקר, קלינאי טוב צריך להתמצא בשדה המחקר אך כבר מקובל לחשוב שהרקע המחקרי הוא רק גורם אחד בתוך שלל הגורמים שמשחקים תפקיד בטיפול.

• שלושת הגורמים בבחירת טיפול לאדם: הניסיון הקליני, הרקע המחקרי, המטופל עצמו (אישיות, תרבות שממנה הוא מגיע והיום אפילו הבחירה של המטופל… יש מטופלים שבאים מראש עם בקשה או כבר מגדירים את הבעיה של עצמם…).

כיצד נגדיר אבנורמליות?

צריכות להימצא הקטגוריות הבאות:

1. סבל סבל רגשי, מצוקה, בהיעדר גורם מציאותי ברור (לא תמיד יש סבל, לדוגמא מאניה או הפרעת אישיות נרקיסיסטית– אנשים מסביב סובלים).
2. קשיי הסתגלות ותפקוד פגיעה בתפקודים יומיומיים, בהנאה, בהסתגלות לסביבה.
3. סטייה או חריגה מהנורמה מעל לנורמה או מתחת לנורמה. יש "קו תפר" סטטיסטי של נורמאליות. תופעה סטטיסטית. יש חריגות שהן רצויות בחברה – למשל גאונים, יוצרים. לא כל חריגה היא בהכרח שלילית. אם החריגה מלווה בהפרעה כלשהי לתפקוד החיים – היא שלילית.
4. הפרת כללים או סטנדרטים חברתיים באיזו מידה האדם מפר את הכללים באופן בוטה שמפריע לסביבה שלו וגם לו. אפשר לדבר על מה זה "מפר"… אי תשלום קנס בזמן לדוגמא לעומת התפרעות ברחוב. פרוטוקולים עוזרים לנו להבין מה זו הפרת כללים.
5. אי נוחות ומצוקה של המשפחה
6. התנהגות לא צפויה ולא הגיונית שמסכנת את האדם וסביבתו, לא בשליטה. תמיד נגיע כאן בבית משפט לשאלה אם האדם אחראי למעשיו או לא.

יש כאן קושי ומורכבות בהגדרה מה זו אבנורמליות. האדם אשם? הוא מעל הנורמה או מתחת לנורמה? הוא מתפקד או לא? אין כאן הגדרה חד-משמעית של ממש ולכן לוקחים את המטופל, הניסיון הקליני והרקע המחקרי ומנסים לייצר אבחנה וטיפול הולם.

• אבנורמליות היא תלוית תרבות. יש חברות שבהן התנהגויות מסוימות נורמאליות.
• פרויד במאה ה-19 התנהגות מינית חופשית נתפסה כחריגה, בעייתית ולא מוסרית.
• לאטה בקרב נשים מאינדונזיה ומלזיה. תגובה קיצונית של חרדה או הפתעה מלווה בצרחות, קללות, ריקודים, סוג של אמוק, מאפיינת נשים בגיל העמידה. המצב נתפס כסוג של מצב רגשי קיצוני אך התופעה לא נתפסה כאבנורמלית.