מה שקורה היום בחברה הישראלית היא שהמאבק הוא לא כ"כ בין קבוצות שוליות לתכנית הלימודים הפורמאלית, אלא דווקא בין הקבוצות הדומיננטיות יותר והמדינה לגבי תכנית הלימודים. גם שם יכול להיווצר טקסט נגדי. כלומר, החיבור הישיר בספרות בין טקסט נגדי לקבוצות שוליות יכול להיות מאותגר תיאורטית. גם קבוצות דומיננטיות וחזקות יכולות ליצור טקסט נגדי.
הרבה פעמים אין חפיפה מלאה בין הקבוצות הדומיננטיות שמעצבות את האידיאולוגיה ההגמונית, לבין המדינה. לפעמים גם הקבוצות הדומיננטיות נאבקות במדינה. הדבר הזה קורה בעיקר כשיש הרבה פיצולים בין הקבוצות הדומיננטיות השונות. בין האליטה הפוליטית לתרבותית וכו'. כאשר ההגמוניה לא מאוחדת (אין "שפיץ" אחד לפירמידה אלא כמה). הקבוצות הדומיננטיות מבחינה כלכלית מתחילות לאבד היום כוח פוליטי ואובדן זה משפיע על אובדן ההשפעה הגורפת על עיצוב התרבות ומתחילים להיות מאבקים.
מבחינה זאת טקסט נגדי יכול להתפתח גם בקרב קבוצות דומיננטיות ולא רק קבוצות שוליות.
מכאן, חשוב מאוד ללא ספק לחקור ספרי לימוד אך חשוב עוד יותר לבדוק מה קורה באמת בפועל בכיתה. איך הספר מתורגם לידע בכיתה.
תכנית הלימודים החבויה/הסמויה The Hidden Curriculumתכנית הלימודים שמוכתבת ע"י המדינה/האידיאולוגיה ההגמונית לא מועברת רק ע"י טקסטים וספרי לימוד אלא גם ע"י מסרים גלויים וסמויים של המורים בכיתה. אין הנחה שהמורים עושים זאת ביודעין אלא הרבה פעמים הם מעבירים את המסרים הללו באופן לא מודע. הם מפנימים את המסרים של האידיאולוגיה שמבקשים מהם להעביר והם מעבירים אותם לתלמידים באופן עקיף. במידה רבה יש כאן מושג שהוא הפוך לטקסט הנגדי. אם המורה יכול לפרק את הטקסט וליצור לו טקסט נגד, המורה גם יכול ליצור חיזוק לטקסט באופן לא מודע. לדוגמא, התייחסות יותר לגברים מאשר לנשים בכיתה – זהו מסר מגדרי סמוי. המסרים המגדריים/אתניים הסמויים אדירים.
אנחנו רואים כאן AGENCY אצל המורים והתלמידים. יש להם השפעה על העברת הידע.
יכולה להיות אווירה פתוחה/פלורליסטית או אווירה סגורה בכיתה. יש מורים שמפנימים את ההגמוניה לדוגמא ועושים צנזורה עצמית.
באוניברסיטה זה קצת שונה – מרצים מלמדים אנשים בוגרים, שעברו הרבה בחיים. ההנחה היא שיש כאן משהו הרבה יותר סימטרי ביחסי הכוח לעומת כיתה שבה ההיררכיה ועליונות המורה מודגשת. יש יותר מקום להבעות דעה מכל הכיוונים וטקסט נגדי.
היבטים מבניים בתכנית הלימודים
- היררכיה של ידע
- נגישות לידע
- התמחות בידע
היררכיה של ידע
איך החברה או המדינה מגדירים מה זה ידע חשוב יותר או פחות? ההגדרה הזו מעצבת את תכנית הלימודים ויוצרת דגש על מקצועות מסוימים לעומת מקצועות אחרים.
- זמן – כמה זמן ביה"ס ישקיע בנושא א' לעומת נושא ב'. כמובן שזה יקרין ישירות חזרה על ההיררכיה של הידע. לדוגמא, מתמטיקה, אנגלית, מדעים – שמים עליהם דגש. למה? בגלל שוק העבודה, אבל יש עוד גורם – אלה מקצועות שקשורים בידע גלובאלי ומאפשרים לתלמידים, נותנים להם כלים, להתנתק מהחברה הישראלית ולנוע אל השוק הגלובאלי ולהשתלב בו. אנחנו רואים איך השוק הגלובאלי מעצב פה את ההיררכיה של הידע. זה לא אופייני רק לישראל, זו תופעה גורפת.אם היינו הולכים לתחילת המאה ה-20 לא היינו רואים היררכיה כזאת. אז הדגש על עיצוב הזהות המקומית היה חזק יותר. היו צרכים אחרים. באנגליה בעבר מקצועות הומאניים הם אלו שהכתיב מי הוא האדם הראוי, המשכיל והתרבותי. היום מה שחשוב – ידע ריאלי. לעומת זאת, אזרחות –מקומית מאוד ומקצוע מאוד נפיץ, יש פוטנציאל להרבה אי-הסכמה בכיתה. אם אין חובת לימוד למקצוע – המורים מעדיפים לעקוף את ההוראה ולא ללמד את המקצוע.
- הסללה של תלמידים לפי ידע–נבנים לתלמידים מסלולים לפי רמת הידע שלהם. היום ניתן לראות שיעור סיום בגרות מאוד יפה בארץ בכל המגזרים. על פניו נראה שהפערים בין המגזרים מצטמצמים. האם זה באמת כך? יש הבדלים. בין מזרחים לאשכנזים יש הבדל באילו מקצועות הם למדו שאותם הם סיימו, כמה יחידות… כלומר מבחינת היררכיה של תעודת הבגרות הפערים לא באמת מצטמצמים. ככל שתעודת הבגרות גבוהה יותר עפ"י המקצועות של אנגלית, מתמטיקה ומדעים כוח ההמרה של תעודת הבגרות גבוה יותר בעיקר לאוניברסיטה ולצבא (חיילים ב-8200 – יש להם מאפיינים ברורים בתעודת הבגרות – מתמטיקה, מחשבים…).
- יש כאן נקודה מעניינת – הצבא צריך להתחשב במערכת החינוך, לכן לא בדיוק עושה כור היתוך ומוביליות חברתית.
- ריבוד מורים בבית הספר לפי ידע–מחקר שבדק את ההיררכיה של המורים לפי שני קריטריונים – מי המורים שיכולים להמשיך הלאה להנהלה ומי אלה שמקבלים את תפקיד המחנך. ניתן לראות בצורה מאוד ברורה שמורים של מקצועות שנחשבים "פחות" באופן ברור ומובהק לא מתקדמים בהיררכיה של ביה"ס. אנחנו נראה מעט מאוד מורים לחינוך גופני שהופכים למחנכים/מנהלים.
