סטייה חברתית מהי?

המושג "האני  במראה" מתאר איך האדם רואה את עצמו משתקף דרך משהו אחר. בניגוד לדירקהיים, שרואה את היחיד כנגזר של החברה, ובניגוד לגישות הקונפליקטואליות שרואות ביחיד שיקוף של הקבוצה, גישה האינטראקציונית תופסת את האדם כבתוך תהליך מתמשך של פרשנות של האופן בו היחיד רואה מה אחרים חושבים עליו וזה מה שהוא חושב על עצמו – תהליך תמידי של אינטראקציה. קולי ומיד הבחינו בתהליך הסוציאליזציה ולמעבר מתפקידם של ההורים ("אחרים משמעותיים" – אנשים קונקרטיים שאנחנו מחקים אותם. יכול להיות גם אחים, מטפלים). תהליך שבו הילד מתבונן באופן תגובתם של האחרים המשמעותיים להתנהגותו וכך הוא רואה את עצמו. יש להבחין בין האחרים המשמעותיים ל"אחר המוכלל" שהוא סוג של החברה בכללותה. באמצעות היחסים עם האחר המוכלל מפתחים מוסר, בעוד שבאמצעות היחסים עם האחרים המשמעותיים מפתחים אופני התנהגות קונקרטיים.

מיד מתעניין בהתפתחותו של "עצמי חברתי" (social self) – I-אני, me-עצמי. שוב, המרכיב של היחסים נמצא בתיאוריות שלו. ה"אני" הוא המרכיב האישי, החופשי, פחות מושפע מהחברה. ה"עצמי" הוא השפעת הסביבה, פעולה שלוקחת את האחרים בחשבון. ה"עצמי החברתי" הוא, בניגוד לתפיסה הפרוידיאנית, שמתארת 3 מרכיבי אישיות שנמצאים בהתנגשות (איד, אגו, סופר-אגו) החברה משמשת מסגרת של התפתחות אישית. מסגרת שבאמצעותה מתחיל היחיד לפתח תפיסות של החברה ושל עצמו.

ההבחנה בין game ל-play: play הוא משחק ספונטני, שניתן לשנות את החוקים שלו. ה-game הוא משחק מוסדר, עם חוקים ושופטים. שלב המעבר הזה הוא השלב שבו הם יכולים להתחיל להבין את הרעיון של דרישות חברתיות ומבין את האחרים המוכללים. בא בד"כ עם השפה.

גישת ההבניה החברתית

• מסוציאליזציה כחלק מתהליך המיסוד (הפנמה), לדיון בהבניה של זהויות.
• מהי המשמעות החברתית של הקטגוריה החברתית? כיצד הם מקבלות את המשמעות שלהן? כיצד המשמעות הזו נותרת? כיצד היא משתנה? כיצד משתנה המובן מאליו הקשור בקטגוריה אליה אנו משתייכים?

לדוגמא, לא איך היחיד נהיה גבר, אלא מהם המאפיינים שלו כגבר (הפרדה בין הגבר לגבריות). מתי צורות מסוימות של התנהגות מתחילות להיות מזוהות עם מגדר?

המשמעות של הקטגוריות החברתיות תמיד נמצאת בשינוי. צריך להבין כל הזמן מחדש מהי המשמעות. היא מושפעת רבות מתרבויות אחרות (התרבות הישראלית מושפעת מהתרבות האמריקאית, למשל). מעצם שינוי המשמעות, התפיסה של תהליך החיברות היא הרבה יותר מורכבת. הוא צריך להיות מתמשך כדי להבין את המשמעויות העדכניות של הקטגוריות החברתיות. יש לערער כל הזמן על ה"טבעיות" של הקטגוריות, אחרת נכלאים בתוכן.

עד כה, הבחנו בין הקטגוריות החברתיות ומשמעותן לבין התהליך שעובר הפרט שהופך ליצור חברתי. גם בסטייה, אנו מפרידים בין "סטייה" ל"אחרות" (otherness).

סטייה חברתית מהי?

התנהגות החורגת מן הנורמות בחברה נתונה.

~ כאשר אנחנו מדברים על סטייה בסוציולוגיה, אנחנו לא מגדירים אותה ככזו, אלא מתארים את האופן בו החברה רואה את ההתנהגות.

גופמן, למשל, משתמש במחלה כסטייה, כי החברה מתייגת אנשים כאלה כדחויים.

• יחסית בזמן (דברים שהיו נורמאליים בתקופה מסוימת נחשבים סוטים בתקופה אחרת), במקום (מרחב פרטי מול מרחב ציבורי), בתרבות ובמיקום חברתי (מיקום מעמדי, אתני, מגדרי, של האדם שמבצע את הסטייה קובע את התגובה החברתית לאותו אקט – לא רק לפי המעשים אלא לפי מי האדם). יש לחשוב על הקשר בין סטייה וחוק כי הוא קשר מאוד מורכב – פעמים רבות, החוק לא יגביל מעשים שנחשבים סוטים בחברה. הניסיון התמידי להתאים את החוק לנורמה הוא בעייתי, שכולם מתחבטים בו.
• כיצד ינתחו הפרדיגמות השונות את סוגיית הסטייה החברתית?
• ניתוח פונקציונליסטי – אריקסון.

הגישה הפונקציונליסטית יכולה להציע שתי צורות ניתוח: ראשית, חיברות כושלת שהובילה לסטייה. אריקסון מגדיר את הסטייה כממלאת פונקציה בשימור הסדר החברתי. הוא טוען שסטייה קיימת בכל חברה ומשומרת על-ידי החברה, בפעולות אקטיביות (מערכת בתי הסוהר, בדוקאיות – מקשה על החזרה למוטב, ענישה פומבית, גינוי חברתי). התפקיד של הסטייה הוא לסמן את גבולות הקולקטיב – מובילה ללכידות חברתית אל מול הסוטה ומבהירה את נורמות ההתנהגות הרלוונטיות לתקופה דרך המקרים הגלויים, המוקעים ע"י החברה באמצעות מערכת החוק, הענישה והתקשורת. מכיוון שהנורמות משתנות כל הזמן, ויש להגדירן מחדש לפרטים הקיימים וכן לפרטים שנוספו (חיברות), הענישה הפומבית עוזרת להגדיר את הנורמות.

• ניתוח מנקודת המבט של גישות קונפליקטואליות-מבניות.

שימור הסדר החברתי-היררכי – הקבוצה המוחלשת מתויגת בצורה מסוימת שגורמת לחברה לרצות שיישארו במעמדם. הסטייה נתפסת כמנגנון שעתוק. כולם עוסקים בהגנה על קניינם של בעלי הייצור, כל מי שפוגע בקניין הוא פושע וסוטה – בעלי אמצעי הייצור הם שמגדירים מה סוטה ומה נורמטיבי. החוק ומערכת האכיפה גם מגויסים לעניין זה – מתבססים על הנחות יסוד של חברה קפיטליסטית. הסטייה היא מנגנון של הדרה – הרחקת פרט מהחברה, שלילת זכות הייצוג העצמי שלו וגלות. מצד שני, סטייה כמנגנון מכוון של התנגדות לסדר החברתי, כאשר זה נתפס כנוקשה וקשה לפרק ולאתגר אותו.