- אמצע יוני 1099 – מגיעים לירושלים
- 15 יולי 1099 – כיבוש העיר לאחר מצור בן 5 שבועות. העיר נבזזת במשך 3 ימים.
- קמה "ממלכת הצלבנים"
הארמנים (הערת-אגב)
- לוחמים טובים.
- בעלי ברית נאמנים לצלבנים (חלקם אף עברו מהכנסייה הארמנית לכנסייה הקתולית).
- התגוררו ב"חגורת הארמנים", רצועה רחבה מהים האֶגֵאי במערב מזרחה בה היה ריכוז לא-מוסלמי: ארמנים, נוצרים ויהודים.
סיבות להצלחת הצלבנים
המדינה הסלג'וקית לא הייתה המדינה הידועה (חזקה, מאוחדת) כבעבר.
- סוריה המוסלמית מפולגת בין שליטים שונים (עקב אובדן השלטון המרכזי והאנרכיה).[1]
- הסלג'וקים היו בתקופה של שקיעה – שלטונו המעשי בסוריה ובעיראק באותה תקופה כבר לא קיים, הסלג'וקים התמקדו בעיקר באיראן.
- פילוג בין התורכים (הסונים) לפאטמים.
- השלטון הפאטמי בחוף ובירושלים היה חלש לאחר שלא שלט במשך תקופה ולא הצליח להיבנות מחדש.
- 'מחדל מודיעיני' – המוסלמים לא הבינו עם מי יש להם עסק – לא הבינו את רצינות כוונות הצלבנים, ולא ייחסו להם חשיבות מיוחדת.
- הפרנקים היו חיילים טובים מאוד.
סיכום עד כה
“Thus it was that, three long years after they had set out, the crusaders attained their goal. Doubtless some participants had been moved more by hopes of material gain or sheer love of adventure than by religious devotion. Nonetheless, it is difficult to believe that the Crusade could have succeeded without extraordinary dedications to the ultimate objective, the liberation of the Holy City of Jerusalem.”
–Marshall W. Baldwin
ייתכן שהיו שיקולים זרים בקרב הצלבנים והאינטרסים שלהם לא היו טהורים, אולם אמונתם בצדקת דרכם הייתה אמיתית והדתיות שלהם הייתה מהותית בחייהם.
מסע הצלב הוא שילוב של צליינות ושל מלחמת קודש.
מינוח
- "צלבן" – Crusader – ושאר מקבילותיו בשפות השונות, הם מושגים חדשים יחסית – מהמאה ה-15. באותה תקופה קראו לעצמם בני התקופה "פרנקים", או "לטינים": מי שבא מהמערב, או מי שמשתייך לכנסייה הלטינית.
- במקורות הערביים ישנה הפרדה בין שלושה מושגים שונים:
- אל-אַפְרַנְג' (הפרנקים)
- אל-נַצַארא (הנוצרים)
- אל-רוּם (היוונים) – מהמילה 'רומא' שישבה באנטוליה והייתה לאימפריה דוברת יוונית, אולם אל-רום אינם בהכרח רומאים.
- המושג הכללי בו השתמשו האירופאים באותה תקופה לתיאור הישות הצלבנית במזרח היה Outremer – "מעבר לים", קבוצה שישבה באיזור החוף הסורי-הארצישראלי
חלוקה פוליטית של ארצות הצלבנים
- אנטיוכיה – נסיכות – principality
- אדסה – רוזנות – county – הכוונה היא למחוז שעומד בראש רוזן
- טריפולי – רוזנות (county)
- ירושלים – ממלכה (כולל הגליל וכרכ בעבר הירדן) (kingdom)
הייתה אפוא מטרה משותפת לכולן, למרות שכל אחת פעלה גם בהתאם לשאיפות של מנהיגיה.
אוכלוסייה פרנקית
הרוב המכריע של נתיני ארצות הצלבנים היה מקומי: בעיקר מוסלמים, יהודים ונוצרים – אשר רובם היו חקלאים. רוב האוכלוסייה הפרנקית היו מהאצולה, מהאבירים ומאנשי הכמורה – וכל השאר היו סוחרים, איכרים וכו'.
שוב ניתן לראות את הקשר שבין החקלאות למיסים ואת האינטרס של מדינה להשאיר חקלאים בשטחה.
פראוור העריך שהיו כרבע מיליון פרנקים במזרח באותה תקופה. כמו כן הוא דיבר על כך שרוב האוכלוסייה הפרנקית הייתה עירונית, "פיאודליזם עירוני". אלנבלום, לעומתו, מדבר על כך שדווקא היתה "התנחלות חקלאית" צלבנית לא קטנה, של אבירים באזורי הכפר.
האיטלקים
- ערי החוף האיטלקיות – גנואה וונציה בעיקר, אולי גם פיזה.
- חשיבותם הייתה בכך שהן סיפקו את עיקר הכוח הימי, ובשל יכולתם המסחרית.
- בזכות תרומתם לכיבושים ובשל חשיבותם קיבלו מידה גדולה של אוטונומיה.
מסדרים צבאיים
חיברו בין חיי הנזירות לאבירות.
תקופה קצרה לאחר הקמת המדינה הצלבנית הוקמו שלושת המסדרים העיקריים:
- Templars – הטמפלרים (מהמילה temple – בית המקדש)
ביקשו לשמור על מסורתם כאבירים, תוך חיבור לפן רוחני יותר. החלו בליווי עולי-רגל מיפו לירושלים והעניקו להם הגנה, ובהדרגה נהיה למסדר גדול בן מאות חברים.
- Hospitallers – ההוספיטלרים (מהמילה hospital), ראו את ייעודם בהגשת סיעוד לעולי-רגל (הקימו בית חולים בירושלים). אף הם נהיו לקבוצה גדולה.
- Teutonic Knights – האבירים הטווטונים. שתי הקבוצות האחרות דיברו צרפתית; מסדר זה הוקם ע"י קבוצה של אבירים גרמנים. מרכזם היה מבצר המונפורט.
המסדרים הצבאיים מילאו תפקיד חשוב. מתחילת הכיבוש הצלבני סבלו הפרנקים מבעיה משמעותית: שטחה של המדינה הצלבנית היה קטן, וכתוצאה מכך לא היו להם משאבים כלכליים גדולים.[2] חלקו הארי של הצבא הצלבני היה האבירים, שהם יקרים להחזקה ותלויים באדמותיהם. כתוצאה מכך הצבא שניתן היה להחזיק היה קטן. הצלבנים ניסו להתפשט מזרחה (להשיג עוד שטח) ולבקש עזרה מאירופה, אך למסדרים הצבאיים היה פתרון טוב יותר: הם הקימו "מטות גיוס" באירופה, אשר גייסו שם כסף, משאבים ואף אנשים – ושלחו אותם מזרחה. לראיה, בקרב חיטין, מתוך 1200 אבירים – 600 היו מקומיים ו-600 היו מהמסדרים.
ניתן לראות את המסדרים הצבאיים בהיבט מאקרו-כלכלי – סוג של "ייבוא הון" מאירופה מזרחה.
[1] ראה שיעור 12: "הופעת השבטים התורכיים והקמת המדינה הסלג'וקית".
[2] משאבים כלכליים תלויים בקרקע: יותר קרקע -> יותר חקלאות -> יותר מסים.
