הגורם המאפיין את התקופה הזו הוא הגורם התורכי.
- אזרביג'אן (ואחר כך – איראן כולה)
צַפַוִּים – 1508-1732. שושלת פרסית שהושפעה עם השנים מהתורכים. הקימו מדינה איראנית בעלת מוטיבים תורכיים (דיברו תורכית, צבאם הסתמך על גורמים תורכיים).
בסביבות 1500 עוברת המשפחה הצפוית טרנספורמציה – מתנועה דתית-מיסטית היא מקבלת צביון שיעי (של 12 האמאמים), ומפתחת שאיפות פוליטיות (איחוד השבטים התורכיים והקמת מדינה שיעית-מיליטנטית, אשר הכריחה את המוסלמים שנכבשו להפוך לשיעים). הצפוים נלחמו נגד העות'מנים הסונים (שהתאוששו בינתיים מהתבוסה שנחלו מתימור), והמלחמה נשאה אופי אידאולוגי (שיעים נגד סונים).
- שאה אסמאעיל – הציג את עצמו כבעל תמיכה אלוהית.
- קיזילבאש (Qizilbash) – "ראש אדום". שבטים תורכיים שהצטרפו לצפוים.
- מרכז אסיה
פלג של אוזבקים מאורדת הזהב פולש לטראנס-אוקסניה ומקים שם מדינה אוזבקית, שמחזיקה מעמד עד ימינו. (על שם ח'אן מונגולי, שחלק מאנשיו משתלטים על אזור סמרקאנד, אוזבקיסטן של היום. שכבה אחר שכבה של דוברי תורכית נכנסים לאזור זה). המדינה הייתה יחסית יציבה.
- הודו
האוזבקים שפלשו לטראנס-אוקסניה רדפו את צאצאיו של תימור. אחד מהם – באבר – נמלט להודו, והקים שם את המדינה המוגולית (Mogul). המוגולים היו מוסלמים, אך "זכרו את עברם" והקנו לתרבותם מאפיינים מונגולים. המדינה שיצרו היתה שילוב בין האסלאם והתרבות ההודית, וחוסלה ב-1856 על ידי הבריטים.
המוטיב המרכזי באותה תקופה היה הגורם התורכי – השליטים בכל המדינות הנ"ל דיברו תורכית. כלומר, בתקופה המדוברת היה חלק גדול מהעולם תחת "שליטה תורכית".
הקמת האימפריה העות'מאנית והשתלטותה על סוריה ומצרים
הגישות על הקמת האימפריה
- התיזה של WITTEK – חוקר אוסטרי, לוחם אנטי נאצי הרואי, פתח בקריירה באנגליה. – האופי הע'אזי של המדינה – אמר כי מההתחלה ניתן היה לראות מדינה הולכת וגוברת, עם מוטיבציה ג'האדית. באזור זה, שהשלטון המרכזי המונגולי מוסלמי לא היה חזק מדי, ואל מול הביזאנטים, התקבצו קבוצות של לוחמי ג'האד שחיפשו את מלאכת הקודש.
- ע'אזי – עוסק בפשיטה בשם האסלאם.
- עת'מאן ובנו אורח'אן – קיבלו תואר ע'אזי. שניהם מתחילים את דרכם באנטוליה. בתקופתו של אורח'אן אפילו מצליחים העות'מאנים לכבוש באזור הבלקן. אפוא היו שתי חזיתות: האנטולית והבלקנית.
עסקו בביזה ופשיטה, אך יש כאן אתוס של מלחמת קודש, והיות ואתוס זה קיים, נגד הביזנטים, וגם נראה כי קובץ שלל, דברים אלה משכו אנשים רבים לאזור. המדינה אפוא התפתחה לאט אך באופן בטוח, אחרי עיקרון הג'האד.
- התיזה השבטית (Linder, Imber, Lowry) – שללו את התיזה הנ"ל. הם לא התווכחו על קיומם של הגורמים ועל האירועים הגדולים, אך טוענים כי הג'האד לא היה רעיון כה מרכזי כפי שתואר לעיל. הם טענו שהייתה כנופיה של בנדיטים, שודדי דרכים, שעשו חייל, נלחמו נגד מוסלמים וביזנטים כאחד, ולכן קשה היה למצוא את הנימה האידיאולוגית המובהקת.
בהמשך
- התרחבות לתוך אנטוליה והבלקן
- המשבר עם תימור (1402) – תימור הלך לכיוונים רבים, איחד את שבטיו. היה זה עניין של זמן שהעות'מאנים וכוחותיו של תימור יתנגשו וילחמו בעיר אנקרה באנטוליה, ותימור בסוף ניצח בקרב.
- העות'מאנים מתאוששים לאחר הקרב, ומוסדותיהם היו מספיק איתנים על מנת לחזק את המדינה. אפוא הוקמה עוצבת יניצ'רי (Yeni Cheri) (Janissary).
– חי"ר – העות'מאנים ככה"ן מבינים את אופי שינוי המלחמה.
– Devshirme – שיטת גיוס באזור הבלקן מהאוכלוסייה הנוצרית. היו נכנסים לכפרים, וכל שנה היו בוחרים אחוז מסוים מהנערים, היו מובאים למרכז האימפריה, ואלה היה נהפכים לעבדים (מעין וריאציה לשיטה הממלוכית).
– השיטה הממלוכית – עיקרון של שעבוד אוכלוסייה פגאנית. יש אפוא קושי משפטי בנוגע לדושירמה, שאנשים החלו להתאסלם, ולכן ישנה בעיה לקחת בקלות ולשעבד עמים. לכן היה צורך למצוא מקור חדש. הבחירה של הכפריים הנוצרים עדיין מהווה קושי משפטי. סוגיה זו הועלתה בפני פוסקים משפטנים, ואלה הכשירו את ההלכה לשעבוד נערים נוצרים.
Nothing succeeds like success
* כיבוש קונסטנטינופול בשנת 1453
ע"י מחמד הכובש (Fatih Mehmet). נחשב לאירוע מכונן בתקופה, לאחר מאות שנים של מאמצים לכבוש אותה. העובדה הקנתה לאותם הסלטאנים הכובשים יוקרה רבה, וכמובן מיקום אסטרטגי (בין שתי יבשות שמאפשר מעבר בין השתיים בקלות). דבר זה מכשיר את הקרקע להפוך את האימפריה העות'מאנית לאימפריה עולמית, בה מחמד הכובש נחשב לדמות בולטת ביותר.
שינוי שם לאיסטנבול. היו מוטיבים מהאימפריה הביזנטית שנכנסו בעוצמה אל תוך המדינה החדשה בעיר זו.
* המלחמה עם הצפוים: קרב צ'לדיראן (1514)
סלים הקודר (Yavus Selim) – הסלטאן. הוא מביס את הצפוים בקרב זה, במזרח אנטוליה. יש לנו כאן בפעם הראשונה עימות אמיתי של הצבא החדש, שמבוסס על תותחים, חיל רגלים (למרות שעדיין קיימים פרשים, אך הם לא לב הצבא). הניצחון לעות'מאנים היה ניצחון מובהק. יש כאן מאבק אידיאולוגי בין שיעיזם מובהק של הצפוים לבין העות'מאנים הסונים.
