הנחות יסוד של הפרדיגמה

אבי הפרדיגמה הוא מרקס (כרונולוגית מראשוני האבות המייסדים של הסוציולוגיה), הוא מגיע מתחום הכלכלה. הוא בחן את מערכת הייצור הקפיטליסטית. ההנחה היא שמה שעומד בבסיס החברה הוא הכסף, ועיקר הפרדיגמה הוא "לחפור" מתחת למובן מאליו, שם נמצאת העשיית והכסף. הפרדיגמה היא מבנית, והמבנה הוא לא שוויוני, הפרדיגמה מנסה להסביר איך הוא נוצר (אצל דורקהיים גם יש אי-שוויון, אבל הוא חלק מההטרוגניות של חברה ,אינהרנטי והכרחי). הסוציולוגיה צריכה לחשוף את האידאולוגיות של החברה הכלכלית (ללא "יד נעלמה"). ההוויה החברתית קובעת את תודעת הפרט. האוטופיה –סוציאליזם. החברה היא קפיטליסטית ובנויה על ניצול מעמדי. הבעיה אינה אי-שויון, הבעיה היא למה קבוצות ספציפיות נמצאות במעמד נמוך (החלוקה).

מושגים מרכזיים:

1. זירת קרב: החברה היא זירת קרב בין קבוצות חסרתיות שונות, לא שוררת סולידריות והרמוניה אלא קונפליקט עם מאבקים. ההיסטוריה היא מלחמת מעמדות.תאוריה מטריאליסטית.
2. משאבים: הקבוצות נאבקות על משאבים (כלכליים, יוקרה וכוח) ועל שליטה בהם.
3. קונפליקט: הקונפליקט מובנה בתוך החברה, הפרדיגמה רואה בערכי הגישה הפונקציונאלית כלים לשימור האינטרסים של הקבוצה השלטת. הקבוצה החלשה מפנימה את הדיכוי (תודעה כוזבת), לכן לא מתקוממת ולא מתרחשת מהפכה שמפרקת את המבנה. מארקס מתעניין איך נוצר אי שויון.
4. מבנה הבסיסובניין העל:

• הבסיס הוא אופן הייצור של חברה. מרקס טען שכשנבין איך נוצר מבנה חברתי נבין איך החברה עובדת. נבחן את אופן הייצור ע"פ 2 דברים: אמצעי ייצור (האמצעים שמייצרים הון) ויחסי ייצור (הייצור הוא הדדי, וכדי לבחון אותו יש לבחון בין מי למי הוא פועל – למי יש גישה לאמצעי הייצור ולמי אין, מי שולט בהם). כשיש חוסר תיאום ביניהם אמורה לקום מהפכה, אך הם לא עושים זאת כי טיפחו תודעה כוזבת.
• בניין העל הוא המבנה השקרי של החברה, האמונות, הערכים, הדת וכדומה. מי ששולט באמצעי הייצור יקבע מה יראה בניין העל (מכאן שאורח חיים קובע אידאולוגיה, לא ההיפך). הסוציולוגיה חושפת את מבנה העל.

5. מעמדות: בעלי ההון (בורגנות), פרולטריון (מחוסרי ההון) וביניהם יחסי ייצור.

כיצד הפרדיגמה רואה חינוך?

• רואה בחינוך תפקיד מרכזי בבניית החברה, אבל תפקידה (בנוסף להקניית ידע ומניומנויות)שימור ושעתוק של יחסי כוח–לתלמידים ממעמד נמוך יותר יוצע חינוך פחות טוב.
• ביה"ס מבטיח המשך שליטה של בעלי ההון, באמצעות אידאולוגיה שמשרתת את האינטרסים שלה.
• הפרדיגמה דוחה את הטענה של הפונקציונאלית שרואה בסלקציה של בתי הספר תפקיד מריטוקרטי, וטוענת כי המיון באופן סמוי נקבע על בסיס מעמדי.
• תיאוריות ניאו-מרקסיסטיות רואות כסף כגורם אחד בקביעת מעמד ולכן מעניקות אינטרפנטציה מיוחדת לחינוך, כאחד הגורמים בקביעת מעמד.
• לפי עיקרון ההתאמה, מערכות חינוך של מעמדות נמוכים מחברתות תלמידי להיות ממושמעים ולציית, בעוד שבמעמדות הגבוהים מחנכות לאוטונומיה (Bowles).
• בתי הספר משלימים את הסוציאליזציה שתלמידים עוברים בבית.
• בישראל: מעמדות גבוהים (יהודים אשכנזים) משעתקים את המעמד תוךהסללת מערכת החינוך (סבירסקי).

ביקורת על הפרדיגמה

• קונספירטיבית.
• לא מסבירה את מה שכן ניתן בהקשר החינוכי, כמו חלוקת דיפרנציאלית.
• העיסוק בסוציאליזציה (צייתנות) היא שטחית.
• פיתוח של התאוריה: בורדייה שהדגיש את הגורמים התרבותיים בנגישות לשוויון בחינוך ובתרבות. הון תרבותי נבדל בין המעמדות, ולפיו הנגישות נבדלת גם היא ומובילה לשעתוק תרבותי וחברתי.

פרדיגמת הפעולה החברתית

הנחות היסוד של הפרדיגמה

מקס וובר ייסד אותה. נבעה מההנחה שכדי לקבל תמונה שלמה של המציאות יש להבין את המבנה ואת היחיד שנמצא בו, כל סיפור יכול להשפיע על הפרשנות של החוקר. גישה שמסתכלת על האופן בו בני אדם מגדירים את עצמם ואת החברה.לכן הפרדיגמה מאמינה כי יש לחקור את הפעולות והפרספקטיבות הסובייקטיביות של היחיד.הפעולה החברתית והמבנה החברתי מנהלים יחסים דיאלקטיים. האדם ייצר את המבנה והוא יוצר אותו מחדש. אנחנו לא תופסים את העולם באופן אובייקטיבי, לכן חשוב להכיר את ניתוח המציאות של היחיד, בכדי להבין את המציאות עבורו. התאוריה מדברת על האופן בו אנו מכוננים את העולם.

מושגים מרכזיים בפרדיגמה

1. הבנייה חברתית של המציאות: ייצוג מחדש של המבנה החברתי. המציאות היא לכאורה טבעית ומובנית, אך היא יצירה בלתי פוסקת של בני האדם. הכל נתון להבניה חברתית. לא ממציאים אותה כל פעם מחדש, כי נולדים לתוכה, אך גם אם היא קיימת היא ברת שינוי בהתאם לפעולות היחיד.
2. אישיות רציונאלית: שוקלת לפי עלות-שועלת, מחליפה את הדפוס המוסרתי ("מה שעשו קודמינו") ואת הדפוס הכריזמתי-דתי ("מה שההוא אמר") לדפוס רציונאלי, בו היחיד פועל לפי תועלתו.
3. טיפוסים אידאליים: הגדרת סוגים שונים של פעולות. פעולהרציונאלית עושה שימוש באמצעים יעילים (תוצאה רווחית). פעולהערכית נעשית על מנת להשיג מטרה ערכית-מוסרית (תוצאה ראויה). פעולהמסורתית נעשית מכוח ההרגל. פעולהרגשית נעשית ממניעי רגשיים.
4. האינטראקציה הסימבולית: גישה שמתעניינת בהיבט הסמלי של היחסים, מנתחת את יחסי הגומלין והאינטראקציות בין אנשים.
5. הגדרת מצב: גופמן. האופן בו אנו מגדירים מצב מסוים הוא מה שיוצר לנו את המציאות. בין היתר, הקונוטציות בהגדרה מכתיבות לנו את אופן ראיית המציאות. פרשנות ותגובה של אחר להגדרת מצב גם ניתנת לניתוח ומוסיפה לאינטרפנטציה של המציאות, שהיא אוסף של הגדרות מצב.
6. נרטיב: הסיפר, נקודת המבט דרכה מספרים סיפור. לסיפור אחד יכולים להיות נרטיבים רבים.
7. ניהול רושם: גופמן. פרקטיקות ומניפולציות שאדם עושה כדי שהגדרת המצב שלו תתקבל.
8. דימוי הבמה: הפרט הוא שחקן, מחליף תפקידים. למחזה יש הנחיות בימוי ותסריט (אילוצים מבניים), אבל לשחקנים פרשנות משלהם למצב דרכה הם יכולים לעצב את דמותם.
9. סוגי אינטראציה:רושם יוצרורושם נוצר, גופמן עוסק בעיקר בשני.
10. מסכות: בכל רגע בחיים (נתונים תמיד למצב חברתי) אנו לובשים מסכות, לפי הרושם שנרצה להציג.