אי-השוויון מועלה לקדמת הבמה לפי הפרדיגמה הביקורתית (קונפליקט). זה עיקר עיסוקה – להראות כיצד מערכת החינוך היא אחת הסוכנויות החזקות של ההגמוניה בשעתוק אי-השוויון ויחסי הכוח החברתיים והמגדריים.
אנחנו נבחן את החינוך ואי-השוויון דרך הפרספקטיבה המגדרית למרות שיש פרספקטיבות אחרות כמו אתניות, מעמד, דת, לאום, מוגבלויות חברתיות.
יש כאן שתי הגדרות שונות לשוויון לפי קלרה סבג:
- שוויון בהזדמנויות –תפיסה ניאו-ליברלית לפיה כל אחד מקבל אותו דבר וכולם מתקדמים לפי יכולתם, השקעתם, עצלנותם… כולם שווים בפני ההזדמנות.
- שוויון בתוצאות –נקודת המוצא היא שאנשים לא דומים ולא זהים, נקודת ההתחלה שלהם שונה והם נפגשים בהזדמנויות השוות באופן שונה ולכן הם יכולים להפיק לטובתם באופן שונה את ההזדמנויות השוות הללו, ומכאן אנחנו מגיעים לתוצאות מאוד לא שוות כאשר התוצאות הלא שוות הן לא תולדה של המצע הגנטי או ההשקעה אלא תוצאה של המיקום החברתי. יש הכרה בכך שקבוצות (נשים מול גברים, מזרחים מול אשכנזים…) לא מגיעות באופן שווה למערכת החינוך ולכן כדי שהן תפקנה את המרב הן צריכות לקבל משאבים שונים. חלוקת משאבים דיפרנציאלית. כדי להקצות מצבים באופן שונה לכל הקבוצה בהתאם לצרכים.בפרקטיקה – העדפה מתקנת. אופי החינוך ששתי הקבוצות קיבלו אינו דומה וקיים צורך בהעדפת אחת הקבוצות בכדי שייווצר שוויון. לחרדים לדוגמא יש העדפה מתקנת מאחר והם לא קיבלו את כל המשאבים התרבותיים להם הם זקוקים. פרקטיקה זו זוכה לביקורת רבה בכך שהיא מנסה להשיג שוויון הזדמנויות דרך שוויון תוצאות.
- יש קשר בין שוויון לפרדיגמות השונות. חוקרים שיוצאים מהגישה הביקורתית יאחזו יותר בגישת השוויון בתוצאות, לעומת חוקרים שיוצאים מהגישה המבנית-תפקודית שיאחזו יותר בגישת השוויון בהזדמנויות.
- אנחנו רואים כאן קשר בין הנחות אידיאולוגיות ופרדיגמה תיאורטית לפרקטיקה, להגדרה של מה המטרה שאנחנו שואפים אליה דרך החינוך.
היום ה"פוליטיקלי קורקט" ברוב החברות הוא לומר שהמטרה היא להשיג שוויון דרך החינוך. לעומת זאת בישראל יש חברות שנאמר בהן בצורה יותר ברורה ששוויון הוא לא המטרה הרצויה כמו בחינוך הדתי, בו לגברים יש יותר מקום.
שיעור 14 – 21.1
שוויון, חינוך ומגדר
- אידיאולוגיה של שוויון ומעשה
- הגדרות שונות לשוויון
- הפרדיגמות התיאורטיות על חינוך ומגדר
באופן פשטני ראשוני הגישה המבנית-תפקודית תדגיש צמצום של אי-השוויון בעוד שהגישה הביקורתית תדגיש את הפערים, את יחסי הכוחות ואת המשמעות של זירת החינוך בביסוס, שחזור ולפעמים התגברות של אי-שוויון מגדרי.
ננסה להראות את מורכבות הקשר בין שוויון, חינוך ומגדר. נראה שיש תהליכים של צמצום פערים אל מול שעתוק פערים בתקופות היסטוריות שונות.
ניתן להסתכל על מערכת החינוך מתוך שלוש פריזמות:
מערכת החינוך נתפסת כמערכת שמקנה הון תרבותי.
מערכת החינוך כזירה של חיברות – מאדירה ציפיות, תפיסות, נורמות מגדריות.
מערכת החינוך כזירת תעסוקה – נתפסת כנישה תעסוקתית נשית (פמיניזציה), מה ההשלכות של המאפיין הזה על שני ההיבטים השונים.
כמובן ששלוש הפריזמות קשורות זו בזו.
כיצד נבחן שוויון/אי-שוויון מגדרי?
נפרוס כמה מדדים מקובלים היום למדידת אי-שוויון.
- שיעורי בערות – ידיעת קרוא וכתוב
- הישגים בחינוך מה משיגים, לאיזו דרגה, באילו ציונים עפ"י מגדר
- היכולת של גברים ונשים לתרגם את החינוך להשתלבות בחברה
- תעסוקה, שכר, עוצמה, סטאטוס, משפחה, צבא, פוליטיקה
- מודעות מגדרית לגברים ולנשים – עד כמה המערכת מצליחה להקנות תפיסות אידיאולוגיות מגדריות במובן של שוויון או אי-שוויון מגדרי בחברה.
קרוא וכתוב
ההצלחה הגדולה ביותר של מערכות החינוך, וודאי שבעולם המערבי אך לא רק, היא בצמצום עד כדי ביטול הפערים בין גברים ונשים ביחס לקרוא וכתוב. קשור בהנחלת החינוך להמונים, מדינת הלאום שעושה חוק חינוך חובה לכולם.סיפור יחסית מאוד חדש בהיסטוריה האנושית. עד תחילת המאה ה-20 רוב הנשים בעולם לא ידעו קרוא וכתוב. מבחינה זו אם רוצים להראות את הכוח של מערכת החינוך זה אחד האינדיקטורים הבולטים ביותר. היום זה נלקח כמובן מאליו.
עדיין, זה לא גורף. גם היום, מבין אלה שלא יודעים קרוא וכתוב בעולם הרוב הן נשים. עפ"י נתונים של האו"ם אנחנו רואים שעדיין יש חברות שבהן ידיעת קרוא וכתוב זה לא נחלת הכלל, כמו במגזר השלישי. שם הפערים המגדריים מאוד ברורים.
ברגע שחברה שמה את החינוך כאג'נדה מרכזית, גם בתנאים של עוני וגם בתנאים של חברה במצב מאוד קשה היא יכולה לקדם את הנושא של חינוך. לדוגמא, קובה.חברה לא מפותחת שההבדל בשיעורי קרוא וכתוב בה הוא רק 3.0 לגברים ו-3.2 לנשים (פחות נשים קוראות).
ככל שיש יותר השכלה גם בחברות מסורתיות נשים תובעות חינוך, ולחליפין, ככל שיש יותר חינוך נשים מצמצמות את הפערים המגדריים.
היום הספרות מדברת על ידיעת קרוא וכתוב גלויה וסמויה. היום יותר מחקרים מראים שיש פער גדול בין הנתונים המדווחים למציאות בשטח, ויותר מזה היא שהשאלה הגדולה היא מה זה אומר לדעת קרוא וכתוב. לפעמים הידיעה היא טכנית לגמרי, ויש פער בין ידיעה טכנית לבין ידיעת קרוא וכתוב במובן של הבנת הנקרא. היום מפתחים יותר ויותר את המושג של אי ידיעת קרוא וכתוב סמויה, כלומר קריאה טכנית בלי הבנה. לפי מדד זה נמצא הרבה יותר אנשים שאינם יודעים קרוא וכתוב. היינו רואים שיעורי אוכלוסייה הרבה יותר גדולים שלא יודעים קרוא וכתוב.
